טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחשף המדליף בפרשת הריגול האינטרנטי: "אני מוכן להקריב הכל"

אדוארד סנודן, עובד לשעבר בסי-איי-אי, הוא האחראי לאחת ההדלפות הגדולות בארה"ב: "איני יכול להרשות לממשל לפגוע בחירויות הבסיסיות של תושבי העולם"

תגובות

האדם האחראי לאחת מההדלפות הגדולות בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקאית הוא אדוארד סנודן, איש טכני לשעבר בסי-איי-אי, בן 29, שעובד כיום בחברת האבטחה Booz Allen Hamilton. סנודן עבד בארבע השנים האחרונות בסוכנות לביטחון לאומי (NSA) כעובד של כמה חברות קבלן חיצוניות, בהן בוז, אלן ודל.

בסוף השבוע נחשף כי סוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA) השיגה גישה ישירה למערכות של גוגל, פייסבוק, אפל וענקיות אינטרנט אחרות בארה"ב. לפי מסמך סודי שהגיע לידי הגרדיאן והוושינגטון פוסט, הגישה של הסוכנות לביטחון לאומי היא חלק מתוכנית שנשמרה בסוד בשם "פריזם" (PRISM) - תוכנית מאגר מידע, המאפשרת לרשויות לאסוף מידע, כולל היסטוריית חיפוש, תוכן הדואר האלקטרוני, תיקיות וצ'טים.

לאחר כמה ימי ראיונות, חושף היום (ראשון) הגרדיאן את זהותו של סנודן - לבקשתו. מהרגע שהוא החליט לחשוף מספר רב של מסמכים מסווגים ביותר לציבור, הוא היה נחוש בדעתו לא לבחור בהגנת האנונימיות. "אין לי כל כוונה להסתיר מי אני, כי אני יודע שלא עשיתי כל רע", הוא אומר.

הגרדיאן, שהוביל את חשיפות המסמכים, קובע כי סנודן יירשם בספרי ההיסטוריה כאחד המדליפים החשובים באמריקה, לצד דניאל אלסברג (שהדליף את מסמכי הפנטגון על מלחמת וייטנאם) וברדלי מאנינג, שהדליף את המסמכים החסויים לאתר ויקיליקס. סנודן אחראי להעברת חומרים על אחד מהארגונים החשאיים ביותר בעולם – ה-NSA.

בהערה שצורפה לאסופת המסמכים הראשונה שסיפק, כתב סנודן: "אני מבין שאאלץ לסבול על מעשי", אבל, "אהיה מרוצה אם התאגדות החוקים הסודיים, אי השוויון בפני החוק והכוחות הביצועיים שלא ניתן לעמוד בפניהם, השולטים בעולם שאני אוהב, ייחשפו. אפילו לרגע קט".

למרות נחישותו להיחשף בפומבי, הוא שב והדגיש כי הוא רוצה להימנע מאור הזרקורים. "אני לא רוצה תשומת לב ציבורית, כי איני רוצה שהסיפור יעסוק בי. אני רוצה שהסיפור יהיה מה שהממשל האמריקאי עושה". לדבריו, הוא אינו חושש מהשלכות החשיפה, רק מכך שהיא תסיח את תשומת הלב מהנושאים שההדלפות שלו עוררו. "אני יודע שהתקשורת אוהבת להאניש דיונים פוליטיים, ואני יודע שהממשל ינסה להפוך אותי לשטן".

למרות חששות אלה, הוא מקווה כי חשיפתו לא תסיט את תשומת הלב ממהות ההדלפות. "אני באמת רוצה שהמוקד יהיה המסמכים הללו והדיון שאני מקווה שהם יעוררו בקרב האזרחים ברחבי העולם לגבי באיזה מין עולם הם רוצים לחיות". הוא הוסיף כי "מטרתי היחידה היא ליידע את הציבור לגבי מה נעשה בשמם ומה נעשה נגדם".

לדבריו, היו לו "חיים נוחים ביותר" שכללו משכורת של כ-200 אלף דולר בשנה, בת זוג עמה הוא חולק בית בהוואי ומשפחה אותה הוא אוהב. "אני נכון להקריב הכל כי איני יכול במצפון נקי להרשות לממשל האמריקאי להרוס את הפרטיות, את חופש האינטרנט ואת החירויות הבסיסיות של תושבי העולם במכונת המעקב העצומה הזו שהם בונים בחשאי".

אינפו NSA

לאחר שצפה בממשל אובמה מעמיד לדין מדליפים בקצב חסר תקדים, הוא מצפה לחלוטין שהממשל האמריקאי יעשה כל שביכולתו להעניש אותו. "אני לא מפחד", אומר סנודן בשלווה, "כי זו הבחירה שעשיתי". הוא צופה שהממשל ייזום חקירה ו"יאמר שאני הפרתי את חוק הריגול ושסייעתי לאויבינו. אבל אפשר להשתמש בזה נגד כל מי שמצביע על עד כמה המערכת הפכה עצומה וחודרנית".

הפעם היחידה שבה הוא הפך נרגש בשעות הריאיון הארוכות היתה כשהרהר בהשלכות שתהיינה להחלטותיו על בני משפחתו, רבים מהם עובדים עבור הממשל האמריקאי. "הדבר היחיד ממנו אני חושש הוא ההשלכות המזיקות שתהיינה על בני משפחתי, להם איני מסוגל לעזור יותר. זה מה שמדיר שינה מעיני בלילה", הוא אומר, כשעיניו מתמלאות דמעות.

בעבר לא חשב סנודן כי הממשל האמריקאי מאיים על אמונותיו הפוליטיות. הוא גדל באליזבת סיטי שבצפון קרולינה, ולאחר מכן עבר עם משפחתו למרילנד, סמוך למטה ה-NSA בפורט מיד.

לדבריו, הוא לא היה תלמיד מצטיין. כדי להשיג את הציונים הנדרשים כדי לסיים את לימודיו בתיכון, הוא למד מחשבים במכללה קהילתית במרילנד, אולם מעולם לא השלים את הקורס.

ב-2003 התגייס לצבא והחל בתוכנית הכשרה ליחידות המיוחדות. לטענתו, "רציתי להילחם בעיראק כי חשבתי שזו חובתי כאדם לעזור לשחרר אנשים מדיכוי". בראיון הוא מספר כיצד אמונותיו לגבי מטרות המלחמה התפוגגו במהרה. "רוב האנשים שהתאמנו אתנו נראו נחושים בדעתם להרוג ערבים, לא לעזור לאף אחד", הוא אמר. אחרי ששבר את שתי רגליו בתאונת אימונים, הוא שוחרר.

אינפו מפה

אחרי כך הוא השיג את עבודתו הראשונה ב-NSA, כאיש אבטחה באחד מהמתקנים החשאיים של הסוכנות באוניברסיטת מרילנד. משם הוא המשיך לסי-איי-אי, שם עבד באבטחת טכנולוגיית מידע. הבנתו באינטרנט וכישרון התכנות שלו אפשרו לו להתקדם במהירות יחסית לאדם שלא סיים בית ספר תיכון.

ב-2007, הסי-איי-אי הציב אותו תחת כסות דיפלומטית בז'נבה, שווייץ. במסגרת אחריותו על אבטחת רשת המחשבים היתה לו גישה לטווח נרחב של מסמכים מסווגים. גישה זו, יחד עם כמעט שלוש שנים אותן העביר לצד אנשי הסי-איי-אי, הפכו אותו לאדם ספקן. הוא מתאר תקרית מעצבת בה לטענתו סוכני סי-איי-אי ניסו לגייס בנקאי שוויצרי כדי שישיג עבורם מידע בנקאי סודי. סנודן מספר שכדי להשיג את המידע הם שיכרו את הבנקאי ועודדו אותו לנהוג במכוניתו לביתו. כשהבנקאי נעצר על נהיגה בשכרות, הסוכן החשאי שניסה להתיידד אתו הציע את עזרתו, והקשר שנוצר הוביל לגיוס המוצלח.

"חלק ניכר ממה שראיתי בז'נבה גרם לי להתפכח מאמונותיי לגבי האופן שבו הממשלה שלי מתפקדת ואיזו השפעה יש לה על העולם", הוא אומר, "הבנתי שאני חלק ממשהו שעושה הרבה יותר רע מטוב".

הוא אמר שבזמן השהות שלו עם הסי-איי-אי בז'נבה הוא חשב לראשונה על חשיפת סודות ממשלתיים. אולם, בזמנו הוא נמנע מכך משתי סיבות. ראשית, "מרבית הסודות של הסי-איי-אי היו על אנשים, לא מכונות או מערכות", אז הוא לא חש בנוח מחשיפות שהוא חשב שעלולות לסכן מישהו. שנית, הבחירה בברק אובמה ב-2008 הפיחה בו תקווה שיהיו רפורמות אמיתיות שיהפכו את החשיפות שלו למיותרות.

הוא עזב את הסי-איי-אי וקיבל את עבודתו הראשונה בחברת הקבלן שאחראית לתפעול מתקן של ה-NSA בבסיס צבאי ביפן. שם, הוא אמר, הוא "ראה את אובמה מקדם את אותה מדיניות שחשבתי שהוא ירסן", וכתוצאה מכך, "הפכתי נוקשה יותר". הלקח הראשון מחוויה זו היה "שאתה לא יכול לחכות שמישהו אחר יפעל. חיפשתי מנהיגים, אבל הבנתי שמנהיגות היא להיות הראשון שפועל".

אדוארד

בשלוש השנים הבאות הוא גילה עד כמה פעילות המעקבים של ה-NSA מקיפות. לטענתו, "הם מתכוונים להפוך כל שיחה וכל צורת התנהגות בעולם למוכרת להם". הוא תיאר כיצד ראה פעם את האינטרנט בתור "ההמצאה החשובה ביותר בהיסטוריה האנושית". כנער בילה ימים ב"שיחות עם אנשים שמעולם לא הייתי פוגש בעצמי".

אולם הוא האמין שהאינטרנט, יחד עם עצם הפרטיות, נהרס במהירות בידי מערכת המעקבים הנוכחת בכל. "אני לא רואה בעצמי גיבור", הוא אמר, "כי אני עושה זאת לתועלת עצמית: איני רוצה לחיות בעולם שבו אין פרטיות ולכן אין מקום לחקירה אינטלקטואלית וליצירתיות". אחרי שהגיע למסקנה שרשת המעקבים של ה-NSA תהפוך בקרוב לבלתי ניתנת לביטול, הוא אומר שהיתה זו רק שאלה של זמן עד שהוא יפעל. "מה שהם עושים", אמר, מהווה "איום קיומי על הדמוקרטיה".

למרות שהוא נחוש באמונתו, נותרת שאלה אחת פתוחה: מדוע עשה זאת? למה ויתר על החופש והחיים הנוחים שלו? "ישנם דברים חשובים יותר בחיים מכסף. אם הייתי רוצה כסף, יכולתי למכור את המסמכים האלו לכמה וכמה מדינות והייתי מתעשר מאוד". בעיניו זו שאלה עקרונית. "הממשל העניק לעצמו כוח שהוא לא ראוי לו. אין כל פיקוח ציבורי. התוצאה היא שלאנשים כמוני יש את הצידוק לעשות יותר ממה שמותר להם", הוא אמר.

כאשר כתבים ביקשו ממנו לבסס את אמינותו כדי להוכיח שהוא לא סתם משוגע, סנאודן חשף בלי היסוס את פרטיו האישיים. החל ממספר הביטוח הלאומי שלו, דרך תעודת עובד הסי-איי-אי וכלה בדרכון הדיפלומטי פג התוקף. הוא לא הותיר שום דבר מעורפל. כל שאלה על חייו האישיים נענתה.

הוא אדם שקט, נבון, נעים הליכות ומקסים. אשף מחשבים, שנראה כי הוא שמח יותר מכל לדבר על הצד הטכני של המעקבים, ברמת פירוט שנהירה רק לעמיתיו לתחום. אולם הוא גם הפגין להט אמיתי בדיבור על ערכי הפרטיות ואיך הוא חש שהיא נפגעת יותר ויותר מהתנהגות שירותי המודיעין.

הוא אדם שלו מטבעו, אבל באופן טבעי הפך לחששן מאז שירד למחתרת, ממתין לדפיקה בדלת חדר המלון. מערכת ההתראה משריפה מתחילה לפעול. "זה לא קרה עד כה", הוא אומר וחושף כי הוא חרד שמא מדובר במזימה של הסי-איי-אי להוציא אותו לרחוב.
לצד מיטתו זרוקה המזוודה שלו, ולצידה צלחת עם שאריות ארוחת הבוקר ועותק של Angler, הביוגרפיה של סגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני.

מאז שהחדשות החלו להתפרסם לקראת סוף השבוע שעבר בגרדיאן, סנודן עוקב בקפדנות אחר החדשות בטלוויזיה וקורא ברשת על השלכות החלטותיו. הוא נראה מרוצה מהתעוררות הדיון לו חיכה זמן כה רב. הוא נשען על כמה כריות וצפה בוולף בליצר מהסי-אן-אן שואל פאנל מומחים על חדירת הממשל לפרטיות ואם יש להם מושג מי המדליף. ממרחק 12 אלף קילומטרים, המדליף הביט בדיון באדישות, לא מסגיר אפילו חיוך זהיר.

סנודן אומר שהוא מעריץ את אלסברג ומאנינג, אך טוען שיש הבדל משמעותי אחד בינו לבין הטוראי בצבא, שמשפטו על הדלפת המסמכים המסווגים לאתר ויקיליקס החל במקרה בשבוע שבו ההדלפות של סנודן החלו להתפרסם."אני שקלתי בקפדנות כל מסמך ומסמך שחשפתי, כדי להבטיח שבכל אחד מהם יש עניין ציבורי", הוא טוען. "ישנם כל מיני סוגים של מסמכים שהיו גורמים להשפעה גדולה שלא מסרתי, כי לפגוע באנשים זו אינה המטרה שלי. המטרה שלי היא שקיפות". לדבריו, הוא בחר בכוונה לחשוף את המסמכים לעיתונאים שהוא סומך על שיקול דעתם לגבי מה צריך להיחשף בפני הציבור ומה צריך להישאר חשאי.

הוא מעורפל בדיבור על עתידו. הוא מקווה שהפרסום שההדלפות הביאו יעניק לו הגנה מסוימת, ו"יקשה עליהם להתלכלך". הוא תולה את תקוותו באפשרות של בקשת מקלט, כאשר איסלנד – לה יש מוניטין של מגינת חופש האינטרנט – נמצאת בראש הרשימה שלו. אולם הוא יודע שתקוותיו עלולות להתנפץ. בכל מקרה, אחרי המחלוקת הפוליטית העזה שכבר עורר, בשבוע החשיפות הראשון, "אני חש מרוצה, שזה היה שווה את זה. אין לי חרטות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות