טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה המקצועית של כלי התקשורת בהודו

בתת היבשת יש קרוב למאה אלף כלי תקשורת, אולם איכות מרבית העיתונאים ירודה. בתי ספר מקצועיים הוקמו כדי לטפח סטנדרטים עיתונאיים

תגובות

עם יותר מ-80 אלף עיתונים וכתבי עת ו-500 ערוצי חדשות בטלוויזיה, תעשיית התקשורת החדשותית של הודו היא מהדינמיות והתוססות בעולם. עיתונאים אינם מהססים לבקר את הממשלה. עם זאת יש התוהים אם הסטנדרטים המקצועיים אינם נפגעים במציאות הקיימת – של דיווח בלתי פוסק 24 שעות ביממה.

שפע ערוצי החדשות, בשילוב עם החשש באשר לאיכות הכתבים, הובילו לביקוש גדול למצטיינים מקרב בוגרי בתי ספר לעיתונאות.

בהודו פועלות בתחום תוכניות ותיקות ובעלות מוניטין. הבולטות שבהן הן הקולג’ האסיאתי לעיתונאות בצ’נאי, המכון ההודי לתקשורת המונים בניו דלהי, המכון ההודי לעיתונאים ולניו מדיה בבנגאלור, ומכון חאווייר לתקשורת במומבאי.

משפחה הודית
אי–פי

אבל בחמש השנים האחרונות צצו בתי ספר חדשים לעיתונות, בהם וורלד מדיה אקדמי, Express Institute of Media Studies (EIMS) ודלהי סקול אוף קומיוניקיישן, כולם בניו דלהי, וכן ג’ורנליזם מנטור במומבאי.

אחת הבעיות שצצו בשנים האחרונות היא “דיווחי חדשות בתשלום” – כאשר התקשורת מקבלת תשלום בתמורה על סיקור אוהד. מחקר שנערך ב-2010 על ידי המועצה לעיתונות בהודו קובע, בלי לנקוב בשמות, כי התופעה של סיקור בתשלום מקובלת בכמה מתחנות הטלוויזיה והעיתונים הגדולים ביותר בהודו. המחקר מתאר את השחיתות בענף כתופעה “נפוצה, מובנית ומאורגנת מאוד”.

“סימן שאלה גדול מרחף בנוגע לאיכות התוכניות לעיתונאות”, אומר שישהיר ג’ושי, עיתונאי ותיק ואחד משני מייסדי בית הספר הקטן, ג’ורנליזם מנטור. “יש פער ענק בין מה שמלמדים לבין מה שנעשה בפועל”.

ג’ושי פתח את בית הספר שלו אחרי שפרש מתפקידו כעורך בכיר בעיתון במומבאי, בעקבות החלטת העיתון לשקול קבלת תשלום על סיקור בתחום הבידור.

“ההשכלה בתחום העיתונאות חייבת לחרוג מעבר ללימוד של מיומנות”, אומר אלוקה תהקור, המייסד השני של “ג’ורנליזם מנטור” . “נדרשת הבנה מעמיקה של סצנת התקשורת בהודו. התוכנית שלנו עונה על מגוון של צרכים”.

סידהארתהה דובי, דיקן וורלד מדיה אקדמי בניו דלהי, אומר כי בית הספר שלו נוסד כאשר המרכז הבינלאומי לעיתונאות וKnight Foundation, שניהם מוסדות אמריקאים, זיהו הזדמנות ללמד עיתונאות מולטימדיה בהודו.

“הודו נבחרה בשל התקשורת התוססת והחופשית שלה והחיוניות העצומה של סצנת התקשורת במדינה, הזקוקה לתוכניות הכשרה טובות”, אומר דובי.

הודו היא המדינה היחידה שבה Knight Foundation מימן הקמת בית ספר חדש לעיתונאות. דובי מתאר את וורלד מדיה אקדמי כניסוי. 60 סטודנטים השלימו עד כה את לימודיהם במוסד, הפועל זה השנה השלישית. בקיץ הבא, לאחר שיאזל המימון של “Knight Foundationl”, ייהפך בית הספר לגוף עצמאי וינוהל על ידי שותפים הודים מקומיים.

EIMS הוקם ב-2009 על ידי אקספרס גרופ, חברה הודית המוציאה לאור עיתון. “המשמעות של עיתונאות משתנה מדי יום”, אומר שאילג’ה באג’פאי, דיקן EIMS. “שאלנו את עצמנו ‘האם לא ראוי שיהיה לנו חזון?’ אנחנו חשים צורך לחזור לערכי ליבה מהותיים כמו היעדר פניות ואובייקטיביות”.

הסטודנטים, רובם בגילאי 25-20, לומדים מעיתונאים פעילים העובדים באקספרס גרופ, ומקבלים תעודה בעיתונאות בסוף השנה. “זה כמו פרויקט ניסויי, מעבדה”, אומר נ’ פ’ סינג, ממנהלי החברה הממונה על המכון.

בית הספר קיבל בעבר הצעות מממשלות של מדינות מחוז אחרות בהודו לפתוח בהן תוכניות דומות, אבל בראיון טלפוני אמר סינג כי התוכנית אינה יכולה להתאים לאזורים אחרים מחוץ לדלהי, שבהם אין ריכוז דומה של מורים ועיתונאים איכותיים.
ג’ורנליזם מנטור, שנפתח לפני שלוש שנים, מציע אפשרויות לימודים שונות. הוא מפעיל 12 תוכניות לעיתונאים המעוניינים ללמוד על החוקים הנוגעים למשטרה ולעיתונות, על אתיקה בתחום התקשורת, ועל זכויות צרכנים. בית הספר גם מציע קורסים לעיתונאים ותיקים בתחום.

התוכנית הארוכה ביותר נמשכת 14 חודשים ומיועדת לסטודנטים לעיתונאות סטנדרטית. אף על פי שרוב הבוגרים הצליחו למצוא משרות בתחום, בית הספר מתקשה למשוך סטודנטים חדשים. עד כה בשלוש שנים רק 22 סטודנטים השלימו בו את לימודיהם. השנה נרשמו חמישה סטודנטים אולם כעת נותרו רק שלושה.

ג’ורנליזם מנטור מעניק דיפלומה אך לא תואר אקדמי. הוא פועל בשיתוף עם מרטין לותר כריסטיאן יוניברסיטי בשילונג, המכירה בקורסים של סטודנטים שלמדו בג’ורנליזם מנטור, המעוניינים להשלים את הלימודים לתואר ראשון או שני.

תהקור, בעל תואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת קנזס ותואר דוקטור בתקשורת המונים מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, פיתח את רוב תוכנית הלימודים, המשלבת הכשרה מעשית עם קורסים בהיסטוריה של הודו, סוציולוגיה, חוק ואתיקה.

“זו אינה תוכנית לימודים רגילה”, אומר מ’ נ’ פרתה, בן 21, המקווה להיות כתב ספורט. “כעת אנחנו נוסעים לצפון-מזרח [הודו] כדי לדווח על עימותים”, הוא מספר.
סטודנטית נוספת, איפת גזיה, בת 21, מקשמיר, מקווה לביים סרטים תיעודיים. “את מה שאני לומדת כאן לא הייתי יכולה ללמוד בשום מקום אחר”, היא אומרת.
ג’יוטי שינולי, בת 21, מקבלת מלגה מלאה. שאיפתה היא לעבוד בעיתון בשפה מקומית במומבאי.

סטודנטים שידם אינה משגת לשלם שכר לימוד מלא – 200 אלף רופיות או כ-3,770 דולרים – יכולים לשלם לאחר שימצאו עבודה. לדברי ג’ושי, משכורות של בוגרי התוכנית מתחילות בכ-20 אלף רופיות לחודש. בית הספר גם מעניק מלגות. שני מייסדיו אומרים שאינם לוקחים לעצמם משכורת אלא מתפרנסים מבית ההוצאה לאור שלהם, “פונט אנד פיקסל”, וכי 70% מספרי בית הספר מתקבלים כתרומה.

“זה לא קל מה שאנחנו עושים”, אומר תקור. “אנחנו רוצים להבטיח שהמקום הזה יהיה מקום שבו מטפחים מצוינות בעיתונאות ומיישמים אותה, שזה דבר חשוב מאוד לדמוקרטיה”.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות