טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם התפרקות הקומוניזם, העיר הקרה בעולם קפאה בזמן

לכתבה
מפעל באוסט-נרה. בשנות ה-90 הם נסגרו בזה אחר זה, והממשלה הפסיקה לממן אוטובוסים לתושביםתמר ברס

בשנות ה-90 הפסיקה ממשלת רוסיה להשקיע במחוז יקוטיה שבסיביר, ולמרות היותו אחד המקומות העשירים במשאבים בעולם, התשתיות ורמת החיים בו הידרדרו. מה שמחזיק את האזור מעל פני הקרח הם הנפט והזהב

תגובות

במשך כל השנה מחכה טוֹניה, מורה צעירה באוּסט־נֶרַה, לקיץ הקצר כדי לצאת מהעיירה ולבקר את הוריה שגרים בעיר אחרת ברוסיה. גם בקיץ תהיה זו משימה יקרה ומסובכת הדורשת תכנון ותושייה, אך טוניה, שגדלה בעיירה המבודדת במחוז יקוטיה, רגילה לקשיי התנועה. אפשר לעלות על מטוס ולטוס כאלף קילומטר לעיר הקרובה, יקוּטְסְק, אבל כרטיס בכיוון אחד עולה במקרה הטוב 340 דולר — כמחצית מהמשכורת הממוצעת באזור. טוניה נכנסת מדי יום לאתרי הטיסות, אך המחירים מסרבים לרדת, כיוון שרבים כמוה מחכים חודשים כדי לצאת סוף סוף מתחום קיפאון העד לאזורים חמימים יותר. הדרך היבשתית אל יקוטסק זולה מעט יותר — כמאתיים דולר — אך היא ארוכה, מייגעת ועלולה להיות גם מסוכנת.

מחוז יקוטיה הוא אחד האזורים הקרים בעולם, וגם אחד העשירים במשאבי טבע. בירת המחוז יקוטסק, המונה כ-300 אלף תושבים, נחשבת לעיר הקרה ביותר בעולם בגודל הזה. בשיא הקור הטמפרטורה בה מגיעה אל מתחת ל-64 מעלות. הכפר אוימיאקון, היישוב הקר ביותר בעולם, עם שיא של מינוס 67.8 מעלות, שוכן כמה מאות קילומטרים דרומה לאוסט־נרה — עיירה שהוקמה בסוף שנות ה-30 וכעבור כמה שנים הפכה בסיס לאחד ממחנות הכפייה הרבים באזור, אינְדיגירְלאג — שאלפי אסיריו עסקו בכריית זהב ומחצבים אחרים. קורותיה האפלים של העיירה קשורים קשר אמיץ לתולדות הכיבוש וה"תחזוקה" של סיביר — אחת המטלות השאפתניות שרוסיה לקחה על עצמה עוד במאה ה-16, שעליה שילמה בדם, יזע ודמעות של תושביה ושעמה היא מתמודדת עד היום.

אינטרנט של פעם

כיום, עם תשתיות הולכות ומתפרקות, שלא חודשו מהתקופה הסובייטית, מתקשה אוסט־נרה, כמו עיירות אחרות ביקוטיה, להדביק את קצבן של הערים הגדולות ברוסיה. למעשה, החיים כאן שונים גם מאזורים אחרים בסיביר. האינטרנט הסלולרי אינו קיים ועל רשת ויי־פיי ציבורית אין מה לדבר. האינטרנט הקווי, שמתקשה לעמוד בביקוש, עובד רק דקות ספורות בחצות הלילה. גם כשהוא עובד, הקצב הוא כמו בשנות ה-90. "אלה דברים שמדברים עליהם בעיירה", אומרת טוניה, "אומרים לנו שיהיה אינטרנט. אומרים לנו כל מיני דברים אחרים. אבל בינתיים, אין הרבה שינוי".

כיכר ביקוטסק עם פסל של לנין שנותר מתקופת ברית המועצות. תושבי האזור לא נהנים ממרבית המשאבים
תמר ברס

בירת המחוז יקוטסק שוכנת על גדות הנהר לנה רחב הידיים. בניית גשר מעל הנהר אמנם בתכנון, אך לא ברור מתי הוא ייצא לפועל. בקיץ, שנמשך רק חודשיים, מעבורת מחברת בין יקוטסק לכפרים שבסביבותיה, ובהם אוסט־נרה. עם בוא הסתיו הטמפרטורות צונחות והנהר מתחיל לקפוא. אז מתחילה אחת התקופות הקשות ביותר בשנה — הקרח אינו מאפשר שיט, אך שכבתו אינה עבה מספיק בכדי שיהיה אפשר לחצות את הנהר במכונית. וכך, במשך חודשים ארוכים, עיירות וכפרים רבים ביקוטיה מנותקים יבשתית מהעיר הגדולה ותלויים במזון ובסחורות שהתושבים אגרו במשך הקיץ. רק בשיא החורף, בסביבות דצמבר או ינואר, כשהטמפרטורות מגיעות למינוס 40 עד 60 מעלות, שכבת הקרח עבה מספיק, כשלושה מטרים, בכדי שמשאיות יוכלו להוביל סחורה לאזורים הנידחים ביותר. בתקופה הזו חוצות את הנהר גם מוניות פרטיות, עם נוסעים שידם אינה משגת לשלם על טיסת פנים. כאשר הקרח מתחיל להימס, באפריל, הדרכים שוב נסגרות, עד לקיץ.

דרך העצמות

"לפני התמוטטות ברית המועצות היו פה אוטובוסים ממשלתיים", אומרת טוניה, "והם היו זולים". הוריה של טוניה הגיעו לאזור בשנות ה-80 מהחלק האירופי של רוסיה, בעקבות העבודה. כמוהם, במשך עשורים, הגיעו ליקוטיה משפחות אחרות ממערב המדינה ושינו את פני האזור, שבעבר חיו בו רק קבוצות אתניות ילידיות כמו היקוטים והאוונקים. בשלהי קיומה של ברית המועצות היתה אוסט־נרה עיירה תעשייתית פורחת, עם כמה מפעלים ו-30 אלף תושבים — תוצאה של פיתוח מואץ שהושג בהרבה סבל אנושי.

מכולת באוסט-נרה. ככל שהתושבים מתמעטים, קשה להם יותר לצאת מהעיירה
תמר ברס

הדרך אל העיירה, כמו כביש קולימה כולו, נסללה בין שנות ה-30 וה-50 בידי אסירי הגולאג שמתו בהמוניהם מקור, רעב ועבודות הפרך. הכביש מכונה גם דרך העצמות, כי שלדי האסירים הונחו ביסודותיו — האדמה הקפואה לא אפשרה לחפור קברים במהירות הנדרשת. חלק מאסירים ששרדו השתקעו באזור לאחר ששוחררו. כיום הפך מגדל השמירה של מחנה הכפייה, שננטש לפני שנים רבות, אטרקציה תיירותית עבור המעטים שמגיעים לכאן. כפי שהגדיר זאת אחד התושבים, "התיירים באים כי קר פה".

טוניה: לעבודות הפשוטות במכרות ובמפעלים התושבים לא מתגייסים כי לא בטוחים שישלמו להם

בתחילת שנות ה-90 התפרקה ברית המועצות ובמשך שנים ארוכות, שבהן ההפרטה הפרועה והשוק החופשי השתלטו על רוסיה, צפתה טוניה בהידרדרות של עיירת הולדתה. האוטובוסים הממשלתיים נעלמו והוחלפו במטוסים ובמוניות יקרות. כמו באזורים אחרים רוסיה, השכר התקשה להדביק את יוקר המחיה. המפעלים של אוסט־נרה החלו להיסגר בזה אחר זה, ביניהם גם המפעל שבו עבד אביה של טוניה. התושבים עזבו את העיירה בהמוניהם. כך קרה גם ביישובים קטנים אחרים באזור. היום נותרו באוסט־נרה רק 9,000 איש — פחות משליש מאשר בשנות פריחתה.

גם משפחתה של טוניה חזרה שוב מערבה, אך היא החליטה להישאר במקום שבו גדלה וגרה כל חייה, והיום מלמדת בבית הספר המקומי. היא ממשיכה להרגיש את התפוררותה של העיירה. "התשתיות לא מתוחזקות כמו פעם. בניין אחד התמוטט לגמרי, כמו מגדל קלפים. יש בניינים אחרים שצינורות החימום שלהם אינם עובדים כמו שצריך", מספרת טוניה. "בבית של חברה שלי, כשבחוץ מינוס 50, הטמפרטורה היא 9 מעלות. אצלי, כשהשלג נמס, הגג דולף. החלונות מכוסים לגמרי בשכבת קרח, כבר אי אפשר לראות דרכם כלום". החברות האחראיות לא עושות כלום, לדבריה. "בנוגע לגג שלי הם אמרו שמדיניות החברה מונעת מהם לעלות על הגג בחורף".

ככל שיותר אנשים עוזבים את העיירה, כך היציאה ממנה הופכת קשה יותר לאלה שנשארו. שלוש חברות מוניות מתחרות עליהם ומטרתו של כל נהג היא לצאת לדרך עם מספר רב ככל הניתן של נוסעים, אך לא למתוח את סבלנותם עד הקצה. "עוד אחד ואנו נוסעים", אומרים כל הנהגים. הנוסעים, בתורם, מזמינים כמה נהגים בו זמנית בתקווה שאחד מהם ייצא לדרך לפני האחרים. "המונית שלנו תיסע היום", מבטיח אחד הנהגים בתחילת פברואר. הטמפרטורה בחוץ היתה מינוס 51 מעלות והמונית היתה האפשרות היחידה לצאת אל מחוץ לאזור. בזמן ההמתנה בתחנת המוניות, כדי לחגוג את היום הקר הזה, הנהג לוקח כוס עם מים רותחים, יוצא החוצה, ומשליך אותם. הם הופכים לענן ענק ותוסס של קרח ושלג. אך מתחרה שלו, שהגיע מהעיר מגדן, "גונב" את מעט הנוסעים שחיכו לו באוסט־נרה. לאנשים שהתקבצו במונית מעיירות שונות ביקוטיה ציפתה נסיעה של יומיים רצופים ולאחריה טיסה.

עיר של ניגודים

אחרי היציבות של תחילת שנות ה-2000, האינפלציה שהחלה בעקבות המשבר הכלכלי של 2014 נתנה את אותותיה בכל רחבי המדינה, אך ביקוטיה המחירים האמירו עוד יותר — מכיוון שמוצרים רבים מוטסים לכאן או מובאים בדרך יבשתית ארוכה ויקרה.

יקוטסק. התקציבים מגיעים מהקרמלין, ומה שנשאר ליקוטים הוא 20% מהרווחים
תמר ברס

יקוטיה ועיר המחוז יקוטסק מלאות ניגודים. למרות שמדובר בקצה הפריפריה של רוסיה, שכר הדירה בעיר ובסביבותיה גבוה מאוד. "הדירה שלי נחשבת מציאה", אומרת טויארה, תושבת צעירה של יקוטסק, "אני משלמת עליה עשרים אלף רובל לחודש (כ-400 דולר)". את דירת החדר הצנועה והישנה היא חולקת עם שותפה. הכסף שנשאר מהמשכורת הולך על קניית מוצרים, שמחיריהם קרובים יותר למחירי ישראל מאשר למחירים המקובלים בערי השדה ברוסיה.

ייתכן שאחת הסיבות ליוקר המחיה כאן הוא העושר האדיר הטמון באדמת האזור. יקוטיה אחראית לחמישית מתוצרת היהלומים בעולם, ול-99% מתוצרת היהלומים של רוסיה. היא עשירה גם בנפט, בגז, בזהב ובמחצבים רבים אחרים. חברות הפועלות בשטחה מרוויחות מיליארדים והסטטיסטיקה מראה שגם מצבם הכלכלי של התושבים הולך ומשתפר — השכר הממוצע כאן גבוה פי 1.5 מהשכר הממוצע במדינה.

אם בשנות ה-90 תיארו העיתונים את יקוטסק כעיר ענייה ומוכת אלכוהוליזם שבה אנשים מתגוררים בבתי עץ עם שירותים בחוץ, הרי שעכשיו התמונה שונה לגמרי. "יקוטסק בשנות ה-90 היתה מקום לא סימפתי", אומרת קטרינה, מורה מיקוטסק. "תקיפות אלימות של שיכורים היו נפוצות יותר, במיוחד בכפרים הנידחים, שם אפשר למצוא קהילות שלמות המכורות לאלכוהול".

קטרינה: בשנות ה-90 תקיפות אלימות של שיכורים היו נפוצות יותר, במיוחד בכפרים

כיום, בתי העץ הם נחלתם של העניים ביותר, בעוד השאר גרים במבני בטון. בעיית האלכוהול לא נפתרה אמנם והשיכורים עדיין מסתובבים ברחובות, אבל לדברי התושבים — הרבה פחות מפעם. יש הצהרות ודיבורים על בניית גשר מעל נהר הלנה וסלילת רכבת לדרום שצפויה לפתור בעיות רבות. בעיר יש בתי קפה, חיי לילה, בלט ואופרה. מעל לשכבה הלבנה של שלג דחוס, המכסה את כל הכבישים והמדרכות, מתנהלים כאן חיי עיר רגילים, ואפילו תוססים. לבושים בסרבלים תרמיים ובמעילי פרווה, תושבי העיר יוצאים לבלות ולעבוד גם במינוס 40 מעלות. בניגוד לכפרי הסביבה, האוכלוסייה ביקוטסק דווקא גדלה, הודות לתעשיית המחצבים. מי שהתמזל מזלו לעבוד בתחום — מרוויח כהוגן. אלה שנותרו מחוץ למעגל הזהב והנפט נותרו עניים.

משקפיים כסכנה

כשהטמפרטורה צונחת אל מתחת למינוס 50, הילדים לא הולכים לבית הספר. גם הדרך למכולת קשה. האוויר כבד, אצבעות הידיים והרגליים כואבות, וכך גם קצה האף וקצות האוזניים. הריסים קופאים. מסכות הסקי והצעיפים של העוברים ושבים הופכים גושי קרח נוקשים, בגלל אדי הנשימה שקפאו בתוכם. תוך זמן קצר, גם הפנים מתכסות בקרח. בחורף לא מרכיבים משקפיים, כי הם מתכסים בשכבת קרח מעוורת ומסגרת המתכת קופאת והופכת מסוכנת. עגילים גורמים לכוויות קור בתנוכי האוזניים. בתנאים אלה, לבוש מתאים הוא עניין של הישרדות. גם בעלי המשכורות הנמוכות מוציאים את חסכונותיהם על זוג מגפיים יקר מעור איילים, היחידים שמונעים מהאצבעות לנשור, ומעיל פרווה, שכאן הוא אינו מותרות, אלא צורך.

התושבים משתדלים להימנע משהייה בחוץ. ביקוטסק לא חסרים דיווחים על אנשים שמתו כי לא נכנסו בזמן הביתה. מקרי המוות הנפוצים הם של חסר בית שהשתכרו ונרדמו על המדרכה. בפברואר עלה לכותרות העיתונים המקומיים המקרה של סמיון יבסטפייב, דייר של מוסד לנכים, שחזר מאוחר מעבודתו כשהמוסד היה סגור. הוא דפק על שערי המוסד, אך איש לא שמע אותו. יבסטפייב, כך לפי העיתונות המקומית, חיכה עד הבוקר בטמפרטורה של מינוס 30. בשלב מסוים, הוא התעלף ובבוקר מצאו את גופתו על המדרגות. מקרה אחר, קשה לא פחות, שסוקר בעיתונים ביקוטסק, אירע בנובמבר באחרון. אם לשניים שתתה לשכרה, יצאה מהבית והשאירה את ילדיה הקטנים מבלי לנעול את הדלת. הבן הגדול, בן 3, יצא החוצה יחף כדי לחפש אותה. כשהפעוט חזר הביתה, הוא לא הצליח לסגור את הדלת. הוא ואחיו התינוק ישנו עם הדלת פתוחה והבן הקטן מת בלילה.

הממשלה מודעת

השילוב הבלתי אפשרי בין טמפרטורות נמוכות, אזור נידח, קשיי תובלה, מחירים אסטרונומיים ושכר נמוך, לא נעלם מעיניה של ממשלת רוסיה. בעיות אלה קיימות ברמות כאלה ואחרות גם באזורים אחרים של צפון רוסיה וסיביר. שירותים רבים ביקוטיה מסובסדים — צינורות חימום, השכלה ובמקרים מסוימים גם טיסות פנים. "אני מקבלת טיסה מסובסדת פעם בשנה — לי, לבעלי ולשני ילדים", מספרת המורה קטרינה. היא נולדה בכפר נידח שהגישה אליו היא אך ורק בטיסה. עד גיל 17 לא יצאה קטרינה מהכפר, וגם בחייה הבוגרים הסתפקה ביציאה של פעם בשנה, עד שלפני שנתיים היא עברה לעיר המחוז. "המקום היה נידח ואפשרויות ההשכלה לילדים היו מוגבלות", היא מסבירה, "הבנו שלא יהיו להם הרבה אפשרויות אם לא נעבור לכאן".

עובדי הממשלה באזור המקבלים תוספת שכר קטנה ל"עבודה בתנאים קשים". הסבסוד מכביד על מוסקבה, אך אינו מספיק אלא כדי לאפשר חיים צנועים, במקרה הטוב.

"אצלנו, עובדים בכירים בתחום הזהב מרוויחים טוב", אומרת טוניה, "אבל לעבודות הפשוטות במכרות ובמפעלים התושבים המקומיים כבר מזמן הפסיקו להתגייס, כי אתה לא יודע אם ישלמו לך. לא אומרים לך את השכר מההתחלה. אומרים שהשכר שתקבל תלוי בתוצאות — כמה זהב נכרה, למשל. יכול להיות שלא תקבל שכר בכלל". לדבריה, זו הסיבה שליקוטסק וסביבתה מגיעים עובדים עונתיים, בעיקר מבחוץ, המוכנים להסתכן ולעבוד בתנאים ירודים.

העיר העתיקה ביקוטסק. הכיבוש וה"תחזוקה" של סיביר — אחת המטלות השאפתניות שרוסיה לקחה על עצמה עוד במאה  ה-16
תמר ברס

בתחילת שנות ה–2000 טענו פיונה היל וקליפורד גאדי בספרם השנוי במחלוקת "הקללה הסיבירית" כי למרות ריבוי המשאבים במקום ההתיישבות בסיביר אינה רווחית. בעבר, התושבים המקומיים חיו כאן במספרים קטנים והתפרנסו מציד ורעיית אילים וסוסים. כמעט 400 שנים של התיישבות רוסית, מדיניות של שליחת אסירים ליקוטיה, ואידאולוגיה ששאפה לפתח את האזור הקימו עיר בת מאות אלפי תושבים במקום שאינו מתאים להתיישבות אדם. העיר הזאת דורשת תחזוקה רבה ויקרה. אמנם ההסתגלות לתנאי הטבע מרשימה, אך היא עולה כסף. בחודשים האחרונים, כותרות העיתון המקומי "יקוטיה נובוסטי" דיברו על החוב של מחוז יקוצק. הסיבה העיקרית, לפי העיתון, היתה עליית מחירי התשתיות. גם המזון הולך ומתייקר, והמשכורות בפיגור.

הנהג יצא החוצה והשליך מים רותחים מכוס. הם הפכו מיד לענן תוסס של קרח ושלג

ייתכן שבנוסף לקללה הסיבירית, הסיבה למצב הקשה באזור היא שרוב הרווחים ממשאביו אינם מפרנסים את תושביו, אלא עוברים לידיים פרטיות — או למוסקבה. התקציבים לממשל המקומי ביקוטיה מגיעים מהקרמלין. מה שנשאר אצל היקוטים זה 20% מהרווחים. "אפשר לומר ש–20 האחוזים האלה די הולכים לאיבוד", אומר ולדימיר (ששמו האמיתי שמור במערכת), עיתונאי לשעבר ביקוטסק. "הם הושקעו בצורה לא נכונה".

קר, אבל פחות

ואם כל זה לא מספיק, בעיית ההתחממות הגלובלית אינה פוסחת על המחוז הקר ביותר בעולם. השנה, הכבישים המובילים אל יקוטסק ייסגרו מוקדם מהרגיל. החורף האחרון היה חם וקצר מהרגיל וגוברת הסכנה להיסדקות הקרח בנהרות, שהמכוניות צריכות לחצות. השנה, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, נהר הלנה לא קפא לגמרי ויש בו חלקים המועדים לפורענות. "החורף האחרון לא היה טוב", אומרת גאלה מיקוטסק. "בתקופה שבה הטמפרטורה הממוצעת היא בדרך כלל מינוס 40, היה רק מינוס 25 — מינוס 30. השנה היה לנו גשם באוקטובר — חודש שבו יורד רק שלג. יום לאחר מכן הטמפרטורה צנחה למינוס 30 מעלות. הכל הפך לבלוק קרח".

מלבד שלל השפעות אקולוגיות שליליות, ההתחממות מאיימת להמיס את שכבת האדמה הקפואה, שעליה יושבים כל הבניינים והתשתיות של המחוז, ולגרום נזק רב. בינתיים, תושבי יקוטסק נהנים מההקלה במזג האוויר. השבוע הראשון של מארס היה חמים יחסית — ביום ראשון, במינוס 15 מעלות, עשרות משפחות החליקו על הקרח בנהר. לראשונה, אפשר היה לצאת החוצה בלי להקפיא את הריסים.

יקוטסק. בתי העץ הפכו נחלתם של העניים ביותר, היתר מתגוררים בבתי בטון
תמר ברס

כל החדשות והסיפורים החמים מהעולם אצלכם במייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות