טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עלילת דם יוונית

פרשת הילדה מריה עוררה את הגזענות האירופית

גל האשמות צוענים בגניבת ילדים הוא המשך למאות שנות רדיפות. הטיפול התקשורתי המוטה בפרשה רק תרם להנצחת מצבה של האוכלוסייה המוחלשת

תגובות

פרשת הילדה מריה, "המלאך הבלונדיני במחנה הצוענים" כפי שתיארה אותה העיתונות היוונית, הסתיימה הרחק מהכותרות המקוריות שזעקו על רשת צוענים החוטפת ילדים למטרות מין. אמה הביולוגית של הילדה אותרה בבולגריה וסיפרה כי מסרה אותה לידי הוריה המאמצים מרצונה בגלל מצוקה כלכלית. הרשויות היווניות עוד לא החליטו מה ייעשה בילדה, שהוריה המאמצים עדיין עצורים, אולם הפרשה כולה מצביעה על בעיה חמורה של גזענות בחברה היוונית.

האשמות חריפות שכאלה כלפי זוג בני הרומה וכלפי קבוצת המיעוט המנודה כולה לא היו מתעוררות ללא רגשות עזים של שנאת זרים ביוון. אותה קסנופוביה גם אפיינה את התנהלות המשטרה וכלל הרשויות בפרשה, שמיהרו להניח את הרע ביותר לגבי שני ההורים, וגם להדליף זאת לתקשורת.

צפו בבן משפחתה המאמצת של מריה קורא לחזרתה לחיק משפחתה: 

יש לזכור כי השחר הזהוב, המפלגה הניאו־נאצית היוונית, קיבלה בבחירות האחרונות, לפני מעט יותר משנה, כ-7% תמיכה. ההישג התקבל בזעזוע ואף בושה בקרב בכירי הממסד ביוון, מימין ומשמאל. בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניהן (דקירה של משורר פעיל שמאל בידי חבר המפלגה), הפעילו הרשויות את אמצעי הדיכוי החמורים ביותר האפשריים. אולם מעט פחות מחצי מיליון המצביעים שבחרו בשחר הזהוב לא עשו זאת בחלל ריק.

הרגשות הגזעניים, האלימים והקסנופוביים קיימים בחברה היוונית מאז ומתמיד. תחקיר של עיתון יווני שנערך בין שני סיבובי הבחירות לפרלמנט בשנה שעברה, קבע כי כחצי מהקצינים במשטרה הצביעו בעד השחר הזהוב. בעיה נוספת המאפיינת את כל מדינות דרום־אירופה, המחזקת גם היא את הלאומנות והגזענות היוונית, היא ההגירה הגוברת, בעיקר מאפריקה. הבעיה הפכה כה משמעותית בעיני הציבור היווני, שהרשויות החלו לפני שנתיים להקים גדר ואף לחפור תעלה עצומה על הגבול המזרחי. אולם הסיבה העיקרית להתחזקות השחר הזהוב היא כמובן המשבר הכלכלי החריף בו נתונה יוון כבר ארבע שנים.

אשה בת רומה מחוץ לבית המשפט בלריסה שביוון, בפניו הופיעו ההורים המאמצים של הילדה
אי-אף-פי

על רקע אותם גורמים שהביאו לעליית השחר הזהוב התפתחה גם פרשת הילדה מריה. היא מעידה על כך שלמרות הדיכוי הממשלתי של המפלגה, זרמי העומק האפלים עוד קיימים בחברה היוונית, גם אם היוונים עצמם מעדיפים לא להכיר בכך. ראש אגודת בני הרומה היוונית, יאניס הלילופולוס, סיפר לניו יורק טיימס כי הסיקור של הפרשה בתקשורת היוונית החזיר את המצב אחורה מאה שנים. "לראשונה זה שנים, אני שומע אנשים צועקים 'צוענים החוצה' כשאני הולך ברחוב". לדבריו, הוא גם נתקל בהתנהגות אגרסיבית יותר כלפי בני רומה המקבצים נדבות ברחוב. "לפעמים הם דוחפים אותם הצדה. לא ראיתי דברים כאלה כבר זמן רב מאוד", הוסיף הליולופולוס.

למעשה, המוטיבים המרכזיים בפרשה מוכרים היטב ממאות שנות אפליה, רדיפות ועלילות דם נגד צוענים. אחת ההאשמות העיקריות כלפי בני הרומה היא היותם גנבי ילדים. עלילת דם זו ניתנת להשוואה בעוצמתה ומשכה להאשמות נגד היהודים על הכנת מצות בפסח מדם של ילדים נוצרים. האירוניה היא שלאורך ההיסטוריה מאות ואף אלפי ילדי בני הרומה נלקחו מידי משפחותיהם והושמו במוסדות, תופעה שהתרחשה במערב אירופה גם במחצית השנייה של המאה ה-20.

ילדים במחנה של בני רומה בבולגריה, בו מתגוררים הוריה הביולוגים של הילדה מריה
אי-אף-פי

צבע עורם של בני הרומה תפס גם הוא מקום מרכזי בתודעה האירופית. כפי שמראה פרופ' שולמית שחר בספרה "הצוענים: עם הנוודים של אירופה", לאורך השנים דווקא שבה ונשנתה הקביעה לפיה צבע העור השחור המייחד את הצוענים אינו טבעי. במקרה הנוכחי, התקשורת העולמית, ובעיקר האירופית, חגגה עם פרסום התמונה של הילדה הבלונדינית "עם תווי הפנים העדינים", היושבת בין הגבר והאשה כהי העור והמוזנחים. ההתלהבות מהתמונה היתה כה גדולה שאיש לא טרח לחשוב שאם שני המבוגרים הללו חשודים בחטיפת הילדה, הזנחתה וניצולה (כשבאותו שלב לא נפסלה האפשרות שמדובר היה בניצול למטרות מין), אז אולי אין זו ההחלטה הסבירה ביותר להושיב אותה ביניהם לצורך "פוטו־אופ".

אין זה המחדל היחיד בטיפול בפרשה, שהיה צריך להדליק נורות אזהרה לפיהן המניעים של הרשויות אינם כה אובייקטיביים. לפי הנתונים שמשטרת יוון מיהרה להפיץ, אמה המאמצת של מריה רשמה ברשויות שישה ילדים שונים שנולדו לה בפרק זמן של עשרה חודשים. אולם שאר הילדים, שצבע שיערם אינו בלונדיני, לא הועברו למוסד. איש גם לא טרח לקחת מהם דגימות דנ"א או לצאת בקמפיין עולמי בחיפוש אחר הוריהם האמיתיים. איש גם לא טרח לדווח על סרטונים בהם נראים שאר הילדים, כהי העור, "מאולצים לשיר ולרקוד", כפי שנעשה עם סרטון של הילדה הבלונדינית - זאת מבלי להזכיר ששירה וריקוד אינן חוויות כה שליליות לילדים, ושצילום של ילדים שרים ורוקדים הוא אחד התחביבים האהובים על הורים ברחבי העולם כולו.

אמה הביולוגית של מריה
רויטרס

אולם התקשורת האירופית ברובה, גם המהוגנת והאליטיסטית ביותר, ובעקבותיה גם התקשורת העולמית, בחרה להתעלם מנורות אזהרה אלה ולא מיתנה את אופן הסיקור. כמנהגן של עלילות דם, ברגע שהם צוברות פרסום הן מצמיחות חיקויים. הפעם זה קרה באירלנד, מדינה נוספת המטפסת באיטיות החוצה ממשבר כלכלי, בה חיות אוכלוסיות שונות של "צוענים" הסובלות מדעות קדומות ואפליה שורשית ("נוסעים" – Travelers – קבוצה נוודית למחצה ממוצא אירי, בני הרומה שהגיעו לאי מאז המאה ה-19 ובני רומה שבאו בעקבות נפילת הגוש הסובייטי והצטרפות רומניה לאיחוד האירופי). בסרביה ניסתה כנופיית ניאו־נאצים לחטוף ילד מידי זוג בני רומה בטענה כי תווי פניו בהירים, ובאיטליה מיהרו פוליטיקאים ממפלגת "הליגה הצפונית" הימנית־קיצונית לדרוש בדיקה של כל מחנות הצוענים בחיפוש אחר ילדים נעדרים.

באופן שבו הרשויות היווניות הציגו את פרשת הילדה מריה, והתקשורת שכפלה בחדווה, חסרו עוד כמה עובדות בסיסיות. בני הרומה חיים מאות שנים תחת אפליה והדרה חריפות. החברה שהתפתחה בקרבם כתוצאה מכך שונה מהמקובל באירופה. בני הרומה לא חיים לרוב לפי הדגם של משפחה גרעינית מערבית - הכוללת אב, אם וכמה ילדים. המשפחה המורחבת והתושבים האחרים החיים ב"מחנה" אחראיים כולם לטיפול בילדים. האמון של בני הרומה ברשויות שואף לאפס, וכך גם הקפדתם על רישום תקין. ניתן בהחלט לטעון כי יש לפעול לשינוי סגנון חיים זה, אולם אין זה מצדיק שימוש בנתונים אלה כדרך ל"הוכחת" אשמת הוריה המאמצים של מריה.

בני רומה במחנה בבולגריה
אי-אף-פי

נכון גם שבחברת בני הרומה, בניגוד לאמות המידה המקובלות כיום באירופה, עבודת ילדים, והשימוש בילדים לקיבוץ נדבות, הן תופעות נפוצות. נציב זכויות האדם של מועצת אירופה אף קבע בדו"ח מ-2005 כי ב"כמה מדינות, בני רומה, גברים נשים וילדים, היו קורבנות של סחר בבני אדם". הנציב דאז, אלבארו חיל רובלס, ציין כי בשנים האחרונות התופעה מתגברת וכי "תשומת לב רבה ניתנה לילדים, שנפלו קורבן לסחר בבני אדם למטרות ניצול מיני, קיצוץ נדבות, עבודה בכפייה, אימוץ לא חוקי וכריתת איברים". בדו"ח אף מצוין כי ישנן עדויות לכך ש"חלק מהילדים קורבנות הסחר נשלחו למדינות אחרות בהסכמת הוריהם".

מיגור תופעות אלה מחייב מאמץ כלל אירופי, גם במישור הפלילי במאבק בארגוני הפשיעה (של בני רומה וגם אחרים) שמנצלים את הפגיעות של אוכלוסייה מוחלשת וענייה, וגם בפעולות לשילוב בני הרומה בחברות השונות בהן הם חיים. פרסום האשמות בלתי מבוססות על "צוענים הגונבים ילדות בלונדיניות", שבניגוד לפגיעות החוזרות ונשנות בילדי בני הרומה, מהוות ביטוי לסטריאוטיפ גזעני, לא תורמות לשיפור המצב.

הרשויות היווניות עוד לא הודיעו כיצד יסתיים הטיפול בהוריה המאמצים של מריה, נגדם עדיין תלוי ועומד כתב אישום בגין חטיפת קטין. עורך הדין של בני הזוג הודיע כי בכוונתם לדרוש הכרה רשמית באימוץ של הילדה, בה טיפלו מאז היתה בת שבעה חודשים. ההיסטוריה האירופית האפלה של הוצאת ילדי בני הרומה מחזקת הוריהם בידי הרשויות מטילה צל כבד על האפשרות שזה יהיה הפיתרון שייבחר גם הפעם. אבל בכל מקרה, על רקע הכישלונות בסיקור הפרשה עד כה, יש טעם לפגם בהתעקשות להתמקד בחשדות לפלילים (הפעם כלפי האם הביולוגית שחשודה כי מכרה את ילדתה), במקום לדון בגורמים הבסיסיים שיצרו סיפור קשה זה – גזענות, אפליה, הזנחה ועוני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות