המהפכה של הולנד והשמאל הצרפתי

השמאל הצרפתי, שחוזר לשלטון לאחר 17 שנים, חגג עוד לפני שנודעו התוצאות הרשמיות. סרקוזי הודה בתבוסה, לה פן צפויה לנצל עתה את חולשת הימין

מנהיג המפלגה הסוציאליסטית של צרפת, פרנסואה הולנד, קיבל אתמול בשש בערב את הידיעה בעיר הקטנה טול במחוז ה"מאסיף סנטראל", שם התמודד בעבר ומאז שמר לה אמונים: עוד לפני סגירת הקלפיות בערים הגדולות, היה ברור שהוא ניצח את הנשיא היוצא, ניקולא סרקוזי, במהפך היסטורי מימין לשמאל.

17 שנות שלטון הימין הסתיימו אתמול בערב בהקלה גדולה בקרב מיליוני צרפתים שדשדשו בשנה האחרונה בייאוש וחרדה. בצעקות "יחי הנשיא, תחי צרפת!" ברחובות. בחגיגות חדורות תקווה גדולה.

המגישים בכל ערוצי הטלוויזיה התקשו לציית לחוק המטופש המחייב אותם לחכות עד 8 בערב עם פרסום התוצאות, ולהעמיד פנים כאילו התוצאות אינן ידועות. בשש וחצי כבר תיעדו המצלמות את הרבבות שנהרו לרחוב סולפרינו, הצטופפו שם מול המטה של המפלגה הסוציאליסטית, ולמעשה חסמו את הרחוב בחגיגה מתפרצת. ובעוד המנחים מתאפקים, פרצו כל מהדורות החדשות באירופה עם הידיעה המרעישה "נשיא חדש לצרפת".

החגיגות החלו בכל מקום יותר משעה לפני פרסום התוצאות הרשמיות. במערכת ה"ליברסיון" הגיעו הכתבים והעורכים לבושים בגדים הדורים, והיין החל להימזג. לא רק העיתונאים היו שם. על פי המסורת, כל אחד הזמין חמישה חברים למסיבת "אחרי הבחירות", ואלה החלו להגיע כבר בשבע בערב, לבושים בהידור ומחייכים.

לוותיקים היה זה פיצוי נאות על ההלם והצער של הסיבוב הראשון ב-2002. הצעירים דיברו בעיניים בורקות על מהפך 81' האגדי. "יחי השמאל", אמר מישהו בצחוק. "יחי השמאל", ענתה לו קומה שלמה בשיא הרצינות. במהלך היום כולו עקבו הכתבים בערוצי הטלוויזיה השונים אחר ההצבעה, ויותר מכל ניסו לתפוס את זנב האירועים סביב שני המתמודדים. אלה הרגעים שבהם בולטת יותר מכל התרבות הפוליטית הצרפתית כפי שהיא (עדיין) באמת: תרבות מונרכית לכל דבר ועניין, המתייחסת לכל מלך חדש בהערצה.

בשמונה בערב נחסם רחוב סולפרינו והמה צעקות "ניצחנו ניצחנו", האמנים שאמורים להופיע בבסטיליה כבר יצאו אל הכיכר מלווים במנהיגי הארגונים המקורבים לשמאל כמו הארלם דזיר מ"אס.או.אס גזענות", אבל הכתב האומלל של ערוץ 2 עדיין חיכה שתיפתח הדלת ללשכתו של פרנסואה הולנד וצרפת כולה תדע "מי הנשיא הבא של צרפת" בחמש השנים הבאות.

בצר לה, דיווחה הטלוויזיה בהתלהבות על תוכנה המדויק של המנה שאכל פרנסואה הולנד לארוחת צהריים במסעדה האהובה עליו בעיר הקטנה טול (קונפי ארנבת, למי שמתעניין, וכוס יין מקומי משובח ש"נבחר בקפידה למענו על ידי ראש העיר", מה שיקדם, אולי, את סיכוייו של ראש העיר הנ"ל לזכות במשרה ציבורית חשובה), אך עברה במהירות על פניה של רעיית הנשיא, קרלה ברוני. זהו, אולי, הסימן המובהק ביותר לכך שהעיתונות המליכה את הולנד כבר בבוקר.

בחמש דקות לשמונה היתה כיכר הבסטיליה מלאה עד להתפקע בחוגגים, שצעקו מאחורי גבו של הכתב "ניצחנו ניצחנו". בחדר הישיבות של ה"ליברסיון", המלא להתפקע לא פחות, היתה ההתרגשות בלתי נסבלת כמעט. כל הנאספים כבר ידעו מה התוצאה, ואף על פי חיכו בקוצר-רוח להודעה הרשמית. כשזו ניתנה, סוף-סוף, פרצו הכל בצרחות שמחה. במערכת העיתון וברחובות. אפשר היה לשמוע את הצעקות לא רק בטלוויזיה, גם מהחלונות הפונים אל הרחוב. עשר דקות אחר כך התייצב הנשיא היוצא, המפסיד, עגום הפנים, מול המצלמות ונשא דברים.

אל מול קהל אוהדים כועס ומאוכזב, התקשה סרקוזי לוותר על דימויו כ"אאוטסיידר" וקורבן למתקפות. הוא לא שכח להזכיר ש"ניהלנו מסע בחירות אמיץ טיפה מול כוחות חזקים, ורק אלוהים יודע איך וכמה הם התאחדו נגדנו". אבל כעבור רגעים אחדים התעשת, וקרא: "צרפת בחרה נשיא, צרפת עשתה מעשה שיש לכבדו, אני אומר זאת בעיקר לצעירים שבינינו: עכשיו צריך לחשוב על שעתה הגדולה של צרפת, נזכור שהחיים מורכבים מרגעי ניצחון ורגעי כישלון, נהיה מכובדים, נהיה ללא שנאה, נראה לכולם שאנחנו ההיפך מהדימוי שמנסים להדביק לנו".

עוד לפני שסרקוזי החל לדבר, יורשו העתידי, ז'אן-פרנסואה קופה, מזכיר מפלגת UMP, המכונה "סרקו הקטן" וידוע בחריפות לשונו, הזדרז לדבר על עתידה של צרפת אל מול המשבר המתחולל באירופה. אפשר להניח שהוא זה שינסה לאחות את השברים ולאגור במהירות כוח לקראת הבחירות לפרלמנט שייערכו בקרוב. החשש הגדול המקנן עכשיו בימין, וצריך להדאיג למעשה את כל הצרפתים, הוא שמרין לה פן, שחיכתה בקוצר רוח לרגע הנפילה של סרקוזי, תנצל עתה את חולשת הימין המתון כדי לתפוס את מקומו. החברה הצרפתית תצטרך לדעת להתמודד עם הסכנה הממשית הזאת.

בשעה שסרקוזי סיים את דבריו, החלו המוזמנים הרבים ב"ליברסיון" לתכנן לאילו מסעדות הם הולכים כדי לחגוג. בכיכר הבסטיליה החלו האמנים להתארגן לקונצרט ענק. יאניק נואה, הזמר הפופולארי יליד מרטיניק, אלוף טניס מהולל לשעבר, דיבר בהתרגשות גדולה על הניצחון, והכל חיכו עדיין לנאומו של הולנד, אבל למי אכפת, אמרו כולם. למי אכפת. ניצחנו. השינוי כאן. או לפחות הערב הוא כאן.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5