האם ההלכה היהודית תומכת בתקיפת איראן?

עד כה לא נשמעה עמדה רבנית ברורה על פעולת מנע נגד מתקני הגרעין. בחינת הציווי "הקם להורגך, השכם להורגו" מראה שההלכה מתנגדת לפעולה זו כעת

בכירים ישראלים הסלימו באחרונה את השיח הקורא לתקיפת מתקני הגרעין האיראני. אולם עד כה שררה שתיקה בקרב הרבנים וחכמי הדת באשר לשאלה אם תקיפת איראן עולה בקנה אחד עם ערכי היהדות.

אז מה היא עמדת היהדות על פעולה צבאית בסגנון זה? האם אלוהים היה רוצה שנתקוף באיראן?

בהלכה היהודית אין תמימות דעים לגבי כללי המוסר במלחמה. לכן הניסיון לזקק נושא כה מורכב לכדי תשובה אחידה, נועד מראש להיות פשטני מדי. עם זאת, לדעתי ניתן לזהות בהלכה עמדה ברורה בנושא, מהטעמים הבאים:

בימינו, המלחמה היחידה המותרת בהלכה היהודית היא מלחמת מגן. אמת, בתיאוריה יש בהלכה היתר ליהודים לצאת ל"מלחמת רשות" למטרות כיבוש שטח או הפגנת עוצמה צבאית לשם הרתעה. אולם מכיוון שאין כבר לרשותנו סנהדרין כסמכות הלכתית עליונה, או את האורים והתומים של הכהן הגדול, שמאפשרים קבלת מסרים ישירות מאלוהים, מלחמות מעין אלה אסורות בימינו. גם אם בסופו של דבר הן תחסוכנה פגיעה בחיי יהודים.

קלפי בבית כנסת בטהראןאי-אף-פי

עשו לנו לייק וקבלו את הפרשנויות המעניינות ביותר, ישירות לפייסבוק

למלחמת מגן, לפי הרמב"ם, מותר לצאת "לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (הלכות מלכים, פרק ה, פסוק א). כפשוטו, משמעות ציווי זה היא שהיציאה הלגיטימית היחידה למלחמה (אותה מכנה הרמב"ם "מלחמת מצוה") היא כדי להדוף התקפה ולהציל חיים בסכנה. יתירה מזאת, מלחמה מוגדרת כמלחמת מגן רק אם האויב תוקף ראשון.

אמות מידה אלה תאמו את העולם בעת העתיקה ובימי הביניים. אז ניתן היה לצפות בצבאות פולשים ממרחק רב, והיה זמן להתכונן להדיפת המתקפה והגנה על האוכלוסייה. אולם בהקשר העכשווי, כשדי בלחיצת כפתור אחת וטיל אחד כדי להרוג אלפי בני אדם, ברי סמכא רבים בהלכה הרחיבו ההגדרה של מלחמת מגן, שתכלול גם פעולות מנע.

לפי הגדרה גמישה יותר זו, אין עוד הכרח הלכתי להמתין לפלישה צבאית או פתיחה באש מצד היריב, כדי שהוא יוגדר כתוקפן. כוונה ברורה לתקוף מספקת לעם היהודי את הזכות והחובה הדתית למנוע מהאויב לעשות זאת. אותם רבי סמכא מבססים גישה זו בדרך כלל על הציווי התלמודי "הבא להורגך השכם להורגו" (מסכת סנהדרין עב).

לעומת זאת, אין הסכמה גורפת בין הפוסקים על כך שהציווי, שהתייחס במקור לזכותו של היחיד להגנה עצמית, תקף באותה מידה בהקשר הלאומי. לדוגמה, הרב אריה כהן, מרצה לתלמוד באוניברסיטה היהודית אמריקאית בלוס אנג'לס, טוען במאמר דעה שפורסם ב-2008, כי על-פי התלמוד האיסור על מלחמה אינו חל על הגנה ברמה הלאומית. לדברי הרב כהן, ישנם תרחישים אפשריים שונים ורבים מדי. בעוד שאדם יכול לאמוד בדיוק יחסי את מידת האלימות הנדרשת לצורך הגנה עצמית, עוצמת האלימות שמפעילה אומה לעולם תחרוג משליטה. גם פעולת התקיפה ה"כירורגית" ביותר כוללת תמיד "נזק היקפי".

מכאן מסיק הרב כהן כי כל מלחמה, באשר היא, אסורה, גם מלחמת מגן. כהן נותר אומנם בדעת מיעוט, אך גם ללא הסכמה בנושא, נראה כי כוונת התלמוד היא שמותר לפגוע בפעולות מנע אך ורק בתוקפן עצמו.

בנוסף, התלמוד קובע כי על אדם להיות משוכנע מעל לכל ספק כי אויבו אכן מתכוון להרוג ושהאקט הרצחני ממשמש ובא. התלמוד לא מצווה "אם אתה חושב שמישהו בא להורגך" ולא "אם מישהו מתכנן להורגך בסופו של דבר". כוונת ההרג מנוסחת בהווה. האויב מתקרב אליך ברגע זה ממש, סכין בידו. אתה יודע שהוא בא לעברך. אתה יודע שהוא מתכנן להרוג. רק במידה וכל התנאים הללו מתקיימים, מותר לקיים את הציווי "השכם להורגו".

דקויות אלה מציבות אתגרים הלכתיים בפני הקוראים לתקיפה באיראן. ראשית, נשאלת השאלה האם האלימות תישאר תחת שליטה? האם ייתכן שהיא תוביל להרג חפים מפשע? בהינתן המורכבויות האסטרטגיות הרבות שמציבה תקיפה באיראן, כמו למשל הסיכוי שהטלת פצצות במשקל טון תפגע כירורגית במתקני הגרעין מבלי להרוג חפים מפשע, או תצית קונפליקט רחב יותר באזור, צריכה השאלה הראשונה לפחות להדליק נורה אדומה. אל לתרופה להיות גרועה יותר מהמחלה.

שנית, ואולי חשוב עוד יותר, היא הסוגיה האם איראן עומדת בתנאי התלמודי המתיר הרג מונע? ברור כי איראן מפתחת טכנולוגיה גרעינית, אבל האם אנו יודעים שאיראן מתכננת לבנות נשק גרעיני? איננו יודעים. ואפילו אם ידענו שהיא מתכננת לבנות פצצה, האם אנו יודעים שהיא מתכננת להשתמש בה? לא. וגם אם ידענו כי איראן מתכננת מתקפה גרעינית, האם אנו יודעים שכוונותיה היא להרוג יהודים ולהשמיד את ישראל? לא. ואפילו אם ידענו שאיראן מתכננת לתקוף את ישראל, האם אנו יודעים שהמתקפה ממשמשת ובאה? לא; מרבית המומחים סבורים כי איראן עדיין רחוקה שנים מייצור נשק גרעיני. לפיכך התקיפה אינה עולה בקנה אחד עם הציווי התלמודי של השכם להורגו.

כשזיכרון הטרי ממלחמת עיראק צרוב עדיין היטב בתודעה הקולקטיבית, אמות המוסר של היהדות לגבי "מלחמות צודקות" צריכות להיות גבוהות יותר. לפני עשור, בכירי ממשל בוש דחפו לפעולה צבאית נגד סדאם חוסיין. הם טענו כי לסדאם יש מאגרי נשק סודיים, שהוא מייצר נשק להשמדה המונית ושהוא מספק נשק לטרוריסטים. הגישה התוקפנית של שליט עיראק למול המערב, יחד עם קריאות התגר החוזרות שהציב בפני הקהילה הבינלאומית, והמוניטין האכזרי שלו, נדמו אז כראייה חותכת לאיום ממשי על ארה"ב.

ארה"ב פלשה לעיראק ושקעה במלחמה שנמשכה על-פני עשר שנים וגבתה את חייהם של 150 אלף בני-אדם. רובם הגדול של הטיעונים בזכות המלחמה, התבררו בהמשך כלא נכונים, אלא שגופות המתים כבר נערמו בין ההריסות. האמריקאים הניחו אז לפחדים, ולא לעובדות, לשלוט בהחלטותיהם. המטרה המקורית שלשמה יצאה ארצות הברית למלחמה היתה להציל את חייהם של חפים מפשע, אך במקום זאת גבתה את חייהם של קורבנות רבים אחרים.

התלמוד מספר כי בשנת 586 לפנה"ס, חרבה ממלכת יהודה לא מפני שביצוריה היו חלשים, כי אם בשל אדישותם של היהודים נוכח שפיכות דמים. הבה נקווה שההיסטוריה לא תחזור על עצמה שנית.

הרב קנוף הוא רב בבית הכנסת הר ציון בפן ואלי, פנסילווניה
 

Read this article in English: Would God want Israel to attack Iran?
 



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5