מובארק נשלח למאסר עולם

ההליך המשפטי הציל את מובארק מתלייה, אך נטל מהציבור המצרי את תחושת הצדק

לציבור המצרי לא מספיק תקדים העמדת הנשיא לדין - הוא דורש מוות, ולכן ניצב בפני דילמה: קבלת פס"ד של הליך ראוי או התחשבנות אלימה עם ההיסטוריה

ההתגוששות בין קהל הצופים לבין כוחות הביטחון באולם המשפט שבאקדמיה לשוטרים בקהיר, הועתקה בתוך זמן קצר אל כיכר תחריר בה מתגודדים בשעה זאת אלפי בני אדם שדורשים לשנות את פסק הדין. ה"עם" שהפיל את שלטונו של חוסני מובארק, הקים לעצמו פרלמנט חדש ועומד לבחור נשיא חדש, אינו מרוצה מפסק הדין ולא מתרשם במיוחד מתקדים ההיסטורי שבו נשיא מצרי עמד לדין בבית משפט. "העם רוצה להוציא להורג את הנשיא" צעקו המוחים בכיכר.

בית המשפט שהטיל מאסרי עולם על הנשיא מובארק ועל שר הפנים חביב אל-עאדלי, אבל זיכה את בניו של מובארק, עלאא וגמאל, ואת עוזריו של שר הפנים, הפתיע את המומחים המשפטיים המצרים ותסכל את הציבור. עורכי דינו של מובארק העריכו כי ייגזרו על מובארק בין 10 ל-25 שנות מאסר. על מאסר עולם, וקל וחומר על פסק דין מוות לא דיברו. ה"ציבור" רצה מוות.

נראה כי עיקר התסכול נובע מן הפער שבין תחושות הציבור והנרטיב ההיסטורי שהלך ונבנה במשך למעלה מ-30 שנים, על תפקידו הראשי של מובארק בדרדורה של מצרים למדינה של שחיתות ודיכוי, על "אונס המדינה" ועל אחריות לפשעים לאומיים, לבין פסק הדין אשר בין היתר זיכה את סמלי השחיתות, בניו גמאל ועלאא, שאחד מהם, גמאל, ושאיפתו לרשת את מובארק, הבעירו את האש מתחת לקלחת המהפכה.

הליכים דמוקרטיים, שמשפט ושלטון החוק הם חלק מהותי מהם, עלולים להיות מתסכלים ביותר, ולציבור מצרי שהיה צריך לסבול במשך דורות שיטת משפט שבדרך כלל דכאה את זכויותיו, זוהי דילמה אדירה. בין קבלת פסק הדין של בית המשפט "שלו" כחלק מן המהפכה, שהעניקה לציבור את כוחו, לבין ההתחשבנות עם ההיסטוריה שצריכה להישען עכשיו על אותם חוקים שנחקקו בתקופות הדיכוי, על דיני ראיות, על טיעונים טכניים וגם להעניק לנאשמים זכויות, הולכת לאיבוד תחושת "הצדק".

ספק אם איזה שהוא פסק דין, חוץ מעונש מוות, היה מספק את תחושת הנקם שמפעפעת בחלקים גדולים בציבור. אבל למשפט הזה יש חשיבות עצומה מעבר להענשתו של מובארק ונאמניו. זו הפעם הראשונה במצרים בה נשיא נענש בידי בית משפט בהליך משפטי שנתפש ומוכר על ידי הציבור כהליך נקי מפניות. מובארק הוא ראש המדינה היחיד מבין המנהיגים שהופלו במהפכות אשר לא נמלט מן המדינה כמו הנשיא התוניסאי זין אל-עאבדין בן עלי, נרצח כמו מועמר קדאפי, לא עשה עסקה להעברת שלטונו ולהצלת חייו כמו הנשיא התימני עלי עבדאללה סאלח, ובעיקר, לא בחר במלחמה עקובה מדם באזרחים כדי לשמור על שלטונו כמו בשאר אל-אסד.

משפטו של מובארק הוא מסר חשוב במיוחד לכל נשיא מצרי שעתיד להיבחר בעוד כשבועיים וזהו גם מסר חשוב לציבור אשר העביר לידיו את סמכות הפיקוח, הביקורת והענישה על כל נשיא וכל משטר אשר ינסה להחזיר את מצרים לתקופה האוטוקרטית. בה בעת, המשפט הזה ופסק הדין הם גם תמרורי אזהרה חשובים למנהיגים ולעמים במדינות ערביות אחרות.
פסקי הדין עדיין לא מסיימים את ההליך המשפטי. עורכי דינו של מובארק הודיעו כי בכוונתם לערער, אבל התקדים כבר נקבע. נראה עם זאת, כי בית המשפט עצמו היה נתון בלחץ זמן כדי שיספיק לגזור את דינו של מובארק לפני הבחירות לנשיאות. המועצה הצבאית העליונה שבראשה עומד הגנרל טנטאווי, הייתה נתונה לביקורת ציבורית על רקע מה שנתפש כסחבת מכוונת מצידה בניהול המשפט.

טנטאווי, שהבהיר למובארק טרם נפילתו שהצבא לא יפעל נגד הציבור ובכך חרץ את גורלו הפוליטי של הנשיא המודח, שאף לנקות את שולחנו מן ההאשמה שלפיה הצבא עדיין מגן על מובארק. פסק הדין יוכל לשמש את הצבא כדי להפגין את ניקיון כפיו ואת היותו משענת ראויה לציבור גם בתקופה שלאחר המהפכה. מעמדו של הצבא, שהיה "בעל בריתה של המהפכה" כפי שכינו אותו המפגינים, התכרסם בחודשים האחרונים, ועל רקע מאבקו הצפוי אל מול הפרלמנט האסלאמיסטי, היה חשוב לצבא לסיים את משפט מובארק מהר כדי שיוכל לשקם את הלגיטימיות הציבורית שלו.
 



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5