נשיא מצרים חזר בו אתמול (חמישי) מחלק מההחלטות הנשיאותיות שהיוו עילת המחאה האלימה. מוחמד מורסי הודיע בנאומו כי הוא מוותר על הסעיף שמקנה לו את הסמכות להשתמש בכוח נגד מי שפועל נגד מטרות המהפכה. הוא התחייב לבטל את ההחלטות הנשיאותיות כאשר יתקיים משאל העם, יהיו אשר יהיו תוצאות המשאל, וקרא לגורמי האופוזיציה לקיים עמו דיאלוג בשבת הקרובה. עם זאת, האופוזיציה דחתה את קריאתו של מורסי, וגם היום, יום שישי, נערכות בקהיר הפגנות סוערות של מתנגדיו, שאף פרצו מחסומים בסמוך לארמון הנשיאותי בניסיון להיכנס למתחם.

בנאום כעוס שבו תקף את מתנגדיו שהשתמשו בכוח, שאותם האשים בהישענות על מימון חיצוני, התחייב אתמול מורסי להקים ועדת ניסוח חוקה חדשה אם הטיוטה תידחה במשאל העם. על פי התגובות שנשמעו מיד לאחר נאומו נראה כי הנאום לא השיג את מטרתו וכי מתנגדי מורסי ימשיכו לתבוע את סילוקו, או לפחות את ביטולם המיידי של ההחלטות.

ביום חמישי בשעה שלוש אחר הצהריים היו אמורים המפגינים הרבים לפנות את השטח שבקרבת ארמון הנשיאות המצרי, שידוע בכינויו "אל-איתיחאדיה". כך על פי האולטימטום שהציב הצבא בפני המפגינים אחרי שחמישה בני אדם נהרגו וכ-500 נפצעו בהתכתשויות בין תומכיו של מורסי, פעילי האחים המוסלמים, לבין מתנגדיו, פעילי תנועות המחאה ומפלגות האופוזיציה. זהו אולטימטום "שקט", לא כזה שעלול לגרור את הצבא לפזר בכוח את המפגינים. כפי שהבהיר הגנרל מוחמד זכי, מפקד המשמר הרפובליקאי, שפרס טנקים וכמה גדודים סביב לארמון, "הצבא ובראשו המשמר הרפובליקאי לא יהיו מכשיר לדיכוי המפגינים ולא ייעשה שום שימוש בכוח נגד העם המצרי". אבל התמונות הללו של משורייני הצבא סביב לארמון והקמתן של גדרות תיל מזכירות לציבור את ימי מובארק האחרונים.

מורסי קלע עצמו למשבר שעליו הוא הולך ומאבד שליטה. משבר שאם לא יטופל במהירות עלול לגרור את מצרים למאבק אלים ויש כבר מי שמנבא מלחמת אזרחים. הנהגת האחים המוסלמים חלוקה גם היא בדעתה כיצד להרגיע את הציבור. במפגש שהתקיים ביום שלישי במלון "וורמונט" בקהיר ואשר נמשך לתוך הלילה, טענו חיירת אל-שאטר, סגן המדריך הכללי ומי שהיה מועמד לנשיאות ומחמוד רוזלאן, דובר התנועה, כי יש לפעול בכוח נגד מפגיני האופוזיציה. הם גם היו אלה אשר הזמינו את פעילי האחים להגיע בהמוניהם ולהפגין בחזית ארמון אל-איתיחאדיה, שהחל את חייו בשנת 1910 כ"גרנד הוטל", בית המלון הצרפתי המפואר הראשון אותו הקימו הצרפתים באפריקה.

מוחמד בדיע, המנהיג הראשי, פקפק בתבונת הצעד הזה אבל בסופו של הדיון קיבל את דעתם של בכירי הארגון אשר נסעו לביתו של מוחמד מורסי כדי להמשיך את הדיון ולספר לו על ההחלטה. לא לגמרי ברור מה היתה עמדתו של מורסי, אבל התוצאה דברה בעד עצמה. אם עד להפגנה מול הארמון שקדו האחים המוסלמים על הפרדת כוחות, והורו לאנשיהם להפגין בכיכר שמרוחקת כמה קילומטרים מכיכר תחריר, ההנחיה החדשה הייתה צפויה, כפי שאכן קרה, לגרום להתכתשות אלימה.

כאשר התבררו תוצאותיה הקטלניות של ההתכתשות, התגלעה מחלוקת קשה בתוך שורות האחים המוסלמים. צעירים רבים מאנשי התנועה איימו להתפטר משורותיה וכמה עשרות אף התפטרו ועברו לשורות האופוזיציה, כמחאה על "התרת הדם". גם בקרבתו של מורסי  התחוללה טלטלה. שבעה מיועציו התפטרו מתפקידם ויועץ בכיר של המדריך הכללי, הקופטי ד"ר רפיק חביב, הודיע על פרישתו מן הפוליטיקה.

קריאות המפגינים "העם רוצה לסלק את השלטון" גוברות עכשיו על הסיסמאות הקודמות, שקראו למורסי רק לחזור בו מההחלטות הנשיאותיות. הנהגת האחים המוסלמים מתחילה להכיר בנזק העצום שהמשבר גורם לה, ובאיום הציבורי להפיל את מורסי. כצעד ראשון ובלתי מספק הורתה התנועה לפעיליה לפנות את המרחב שליד ארמון הנשיאות כדי למנוע את המשך ההתכתשויות. אולם האיום הפוליטי הממשי הוא שמורסי לא יצליח לקיים את משאל העם בשבת הבאה, מה שימנע את אישור החוקה, ועלול לעכב בשבועות ארוכים את הבחירות לפרלמנט. לא להתפתחות הזאת ייחל מורסי כאשר פרסם את החלטותיו החוקתיות שנועדו להחיש את תהליך ניסוח טיוטת החוקה.

חששו מפני הדיון בבית המשפט החוקתי, שהיה אמור להכריע בשאלת חוקיות הרכבה של הוועדה לניסוח החוקה, גרם לו לפעול בחיפזון, פן יפזר בית הדין את הוועדה ויורה על הקמת ועדה חדשה. לכך הצטרף חשש אחר שלפיו החלטת בית המשפט החוקתי לפזר את הוועדה עלולה היתה לשמש תירוץ בידי בית המשפט להחזיר את השלטון לידי המועצה הצבאית העליונה. מבחינה חוקתית יש לחשש הזה רגלים, למרות שמבחינה מעשית ספק רב אם אפילו תנועות המחאה היו רוצות לראות שוב את הגנרלים מנהלים את המדינה.

התוצאה היא שלא החוקה או החלטותיו של מורסי עומדות לדיון ציבורי אלא עצם שלטונו. המשבר מפיח רוח חיים חדשה בכוחות האופוזיציה, שכמעט הסכינה כבר עם חולשתה ופילוגיה. אישים כמו מוחמד אל-בראדעי, עמרו מוסא וחמדין סבאחי, שוב משלבים ידיים, מגייסים את תומכיהם, מנסחים התקפות מילוליות חריפות נגד הנשיא ומאתגרים את הלגיטימיות שלו. אולם איש מהם אינו קורא לבחירות חדשות לנשיאות. מאבקם מתמקד בביטול ההחלטות הנשיאותיות ובשינוי טיוטת החוקה. זו גם האופציה הסבירה שעומדת בפני מורסי כדי לחסל את המשבר. אולם אופציה זאת כבר טעונה במוקשים נפיצים.

כפי שהתברר, מורסי לא חזר בו מהחלטותיו, אולם הוא עדיין נראה כמנהיג לא שקול קיבל החלטות חפוזות ומכאן שאינו ראוי לאימון. מורסי גם לא דחה את מועד קיום המשאל, אלא תלה במועד זה את ביטול החלטותיו הנשיאותיות. כדי להתגבר על המכשולים שבטיוטת החוקה במטרה להקדים את הבחירות לפרלמנט, הוא יידרש לעשות ויתורים בניסוח החוקה באופן שעלול לפגוע בסיכוי הגשמתה של אידיאולוגית האחים המוסלמים. פירושם של ויתורים כאלה מבחינתו היא התנגשות עם תנועת האחים המוסלמים ואיבוד היתרון בו זכו בבחירות לנשיאות.