כבר בפעם בראשונה שבה הוזמנו בכירי ההיסטוריונים לארוחת ערב אצל הנשיא ברק אובמה, הם הבינו שאופיה של השיחה עמו יהיה שונה מאופי השיחות שהיו להם עם דייריו הקודמים של הבית הלבן.

היא לא נגעה כמעט בענייני חולין, שכן הקרואים לא כונסו למפגש סתמי. אובמה הכיר את סיפורי קודמיו ברפרוף, שהרי אינו חובב היסטוריה מושבע: הוא הפגין סקרנות מועטה ביחס לאישיותם ומעט מאוד עניין באבות המייסדים. ההיסטוריונים הבינו בתוך זמן קצר שמטרתו אסטרטגית יותר. הוא ביקש ללמוד את לקחי הצלחותיהם וכישלונותיהם של הנשיאים שכיהנו לפניו, כדי שיוכל ליישמם על יוזמתו להעלות ארצו על מסלול חדש.

בשלושה מפגשים שהתקיימו בשנותיו הראשונות בבית הלבן, שאל שאלות ממוקדות: כיצד גיבש רונלד רייגן את בחירתו מחדש ב 1984, למרות הכלכלה המקרטעת? כיצד משתלבת מסיבת התה במסורת תנועות המחאה במדינה? תאודור רוזוולט עקף את הקונגרס כדי ליישם תוכניות פרוגרסיוויות; האם גם הוא יכול יהיה לעשות את אותו הדבר?

הנשיא בחן בקפידה את ההיסטוריה האמריקאית כדי להבטיח לעצמו מקום מכובד בתוכה, אמרו לאחר מכן האורחים בראיונות. "זה היה כמעט כאילו הוא כותב את ספר ההיסטוריה שלו על עצמו", אמר דייוויד קנדי, מרצה באוניברסיטת סטנפורד.

בחירתו לנשיא ה-44 של ארה"ב, או אף היותו הנשיא הראשון ממוצא אפרו-אמריקאי, מעולם לא היו די לאובמה. שנתיים בלבד אחרי שהגיע לסנאט כבר דיבר בלי מבוכה על כך שיהיה אחד הנשיאים הדגולים של ארה"ב, דמות משפיעה כאברהם לינקולן או פרנקלין רוזוולט, שתאחה את הקרעים, תטפל בבעיות החמורות ביותר, ותוביל את האמריקאים לכיוון חדש של תקווה
.
אובמה ניצב עתה מול מה שעשוי להיות האתגר המרכזי של הקריירה הפוליטית שלו: הזדמנות שנייה להוביל את המדינה לעבר ההתחדשות שהבטיח, אבל בלי מנדט חד משמעי, כלכלה איתנה, או שותפים במחנה הרפובליקאי. "יש לו רק דבר אחד לשאוף אליו: מקום בהיסטוריה", אומר בריאיון אחד ההיסטוריונים האורחים, רוברט קארו.
בארוחה הראשונה ב-2009, הוא הפגין אופטימיות. אחד האורחים, רוברט דאלק ביקש מאובמה חתימה בשביל נכדיו. "תחלמו חלומות גדולים", המליץ להם הנשיא. אבל עוד בקיץ הראשון אובמה הודה שהוא מתקשה לשדר את חזונו למדינה, בעיה שחזרה ועלתה גם במפגשים הבאים. כעבור שנה, כשאובמה הזמין אליו שוב את החוקרים, מצב רוחו היה קודר יותר. הוא התאמץ להבין את תופעת תנועת מסיבת התה ואת ההתנגדות הגדולה שעורר.

היום, כשהם דנים בהישגיו, הם זוקפים לזכותו את חילוצה של אמריקה משתי מלחמות והעברתו, בין היתר, של חוק ביטוח הבריאות. עם זאת, רובם סבורים שהוא רחוק מהגשתם שאיפותיו המקוריות.

אם יוזמנו שוב לארוחה אצל הנשיא, אומרים חלקם, ברור להם איזה נושא יעמוד על הפרק: כיצד יכול אובמה לצמצם את הפער בין שאיפותיו לבין יכולתו להגשימם בפועל, בעיקר לנוכח אופיה המקולל לרוב של הכהונה השנייה: "כולם רוצים להיבחר מחדש, אבל כמעט שום כהונה שנייה לא מסתיימת בטוב", אומר ברנדס.