הטרגדיה האיומה שהתרחשה בשבוע שעבר בעיירה דאראיה שבפרוורי דמשק, שבה נטבחו יותר מ-300 בני אדם, חוללה מלחמת עיתונאים שכמותה לא נראתה זמן רב. "גיבורת" המלחמה הזאת היא מישלין עאזר, כתבת ערוץ הטלוויזיה "אל-דוניא" שבבעלות דודנו של אסד, ראמי מחלוף. עאזר, אשתו של אחד מראשי המודיעין הפוליטי בסוריה, היתה הכתבת הראשונה שהגיעה לדאראיה אחרי הטבח, כדי להציג את "האמת" הסורית.

כשהיא מדלגת בין הגופות, מצאה עאזר ניצולה מן הטבח ובקול צונן ונוקשה שאלה אותה "מה עשו לכם הטרוריסטים?" הטרוריסטים הוא המונח שבו משתמש המשטר להגדרת לוחמי צבא סוריה החופשי. אחר כך היא פנתה לילדה בת ארבע ששכבה ליד אמה המתה ושאלה אותה "מי זאת ששוכבת לידך?" "זאת אמי", ענתה הילדה בבעתה. "את יודעת מי עשה לכם את זה?" "לא", התייפחה הילדה. שום מלה של הזדהות או צער לא נשמעו מפי המראיינת, שסיכמה את כתבתה, בין היתר, על ידי השוואה בין ילדה הרוגה לילד מוחמד א-דורא שנהרג בעזה. "עכשיו יש גם לסורים את מוחמד א-דורא שלהם, אבל א-דורא הסורי נהרג בידי טרוריסטים", פסקה עאזר.

למחרת הסיקור המעוות הזה הוצפו הרשתות החברתיות בקללות ובגידופים שכוונו אל הכתבת ואל ערוץ אל-דוניא, שבשבוע שעבר "זכה" בראיון בלעדי עם בשאר אסד. הבימאי הסורי הנודע הית'ם חקי כתב בחשבון הפייסבוק שלו: "על רקע אימת הטבח הגיעה השדרנית הזאת, כדי לחפור בסכין המיקרופון המכוער שלה בפצע המדמם בטירוף שלא ייאמן. האם באמת חיינו בין חיות הטרף האלה? האם נשמנו את אותו האוויר?"

אגודת העיתונאים הסורים החופשיים אף פנתה באופן חסר תקדים ליוניצ"ף בתלונה על פגיעה בילדים מצד עאזר. בדפי פייסבוק של עיתונאים וביו-טיוב מפיצים את הראיון הזה תחת הכותרת "הראיון שקיימה עיתונאית השטן בעיירה דאראיה". דף פייסבוק מיוחד שקורא להעמיד לדין את עאזר מסביר, כי "השביחה (בריונית המשטר) מישלין עאזר, עם הלק האדום כצבע דם השהידים שמעטר את ציפורניה, זאת אשר הציגה את הקורבנות כטרוריסטים, חייבת להיכלל ברשימת פושעי המלחמה ולעמוד לדין צדק אחרי ניצחון המהפכה".

קשה לדעת מה הכעיס יותר את המגיבים. עצם הדיווח וצילומי הגוויות, או המאמץ של השדרנית לקבוע שהרוצחים היו אנשי הצבא הסורי החופשי. צילומי גוויות ומעשי טבח מזוויעים מלווים את המהפכה מאז תחילתה. הצלמים הסורים החובבים, שמתעדים את התקפות הצבא הסורי ומפיצים אותם דרך "חדר מבצעים" תקשורתי שפועל בלבנון, כבר הראו תמונות לא פחות קשות מאלה שנראו בדאראיה. אבל במלחמה על דימויים ועל הבניית האשמה, כל פגיעה בנרטיב של הצבא הסורי החופשי ונאמני המהפכה היא פגיעה אסטרטגית במאבק הצבאי עצמו. לפיכך, מי שמגיע ראשון לשטח, מתעד ומפיץ, רוכש לעצמו יתרון עצום בדעת הקהל הערבית והבינלאומית.

המאבק על הנרטיב אינו מופנה רק נגד כלי התקשורת של המשטר. בשבוע שעבר דיווח העיתונאי הבריטי הנודע, רוברט פיסק, שכותב ל"אינדיפנדנט" על חוויותיו בעיירה דאראיה. פיסק, שאיננו נרתע ממשימות מסכנות חיים, היה העיתונאי הזר הראשון שהגיע לדאראיה בחסות הצבא הסורי ובליוויו. הוא סיפר כי מראיונות שקיים עם אזרחים, כאשר הצליח לחמוק מפיקוח החיילים הסורים, עולה סיפור שונה. על פיו, הטבח בדאראיה התחיל ממעשי חטיפה של אזרחים וחיילים סורים בחופשה, שביצעו אנשי הצבא הסורי החופשי, זאת בתגובה למעצרם של אנשי הצבא הסורי החופשי בידי חיילי המשטר. בין הצדדים התנהל מו"מ להחלפת חטופים, אבל הוא נכשל והצבא הסורי החליט להיכנס בכל הכוח. תושבים ששוחחו עם פיסק סיפרו, שעוד לפני שכוחות הצבא נכנסו כבר היו עשרות גוויות מוטלות ברחובות העיירה, חלקם חיילים סורים בחופשה ו"אפילו דוור אחד נרצח, משום שהוא נחשב לעובד מדינה". אשה אחת סיפרה שלביתה פרצו חמושים לובשי מעילים עם קפישונים והיא מיהרה לנשקם ולברכם, כדי שלא ירצחו את בני ביתה, ואילו עד אחר סיפר שביתו הוחרם ממנו, כדי שישמש בסיס של הצבא הסורי החופשי.

פיסק מודה שבנסיבות שבהן ביקר בעיירה קשה לקיים תחקיר רציני. אולם די היה בתיאור הזה כדי לקומם עליו את המורדים. ראש "ועדת התיאום של המרי בדאראיה" מיהר לפרסם טוקבק בהמשך לכתבה שהתפרסמה ב"אינדיפנדנט", שבו כתב, בין היתר, "מר פיסק הוא עיתונאי בעל שם עולמי שידוע בדיווחיו המאוזנים וסיפוריו הבלעדיים. אזרחי סוריה זוכרים לפיסק את העובדה שהיה העיתונאי הזר הראשון שהגיע לעיר חמה ב-1982 ודיווח על זוועות הטבח שביצע המשטר של אסד (האב) באזרחים. לכן נדהמנו לקרוא את הדיווח לעיל וברצוננו להבהיר כמה נקודות". ראש ועדת התיאום מסביר, כי אנשיו חזרו ובדקו עם המרואיינים של פיסק והתברר שמי שירה בקרובי משפחותיהם הם חיילי הצבא הסורי ולא חיילי הצבא הסורי החופשי. פיסק, לדברי המתאם, היה צריך לדעת עד כמה אנשים מפחדים בנוכחות אנשי הצבא הסורי ולכן יספרו כל דבר, ולבסוף, פיסק לא פנה לבקש את תגובת הצבא הסורי החופשי.

"המלחמה על האמת" צריכה להילקח בחשבון כאשר מנתחים את האירועים בסוריה. שני הצדדים אינם מורכבים מצדיקים. למלחמה על הנרטיב ה"נכון" יש חשיבות לא רק משום שהיא מסייעת להבין את האירועים עצמם, אלא בעיקר משום שאפשר להסיק ממנה איזה חיסול חשבונות צפוי בסוריה לאחר שאחד הצדדים ינצח.