"איראן תנהל משא ומתן עם ארצות הברית גם בתחתית הגיהנום, אם זה יהיה האינטרס שלה". את ההצהרה הזאת השמיע בשבוע שעבר מוחמד ג'וואד לריג'אני, יועצו הבכיר של המנהיג הרוחני עלי חמינאי, שגם עומד בראש המועצה לזכויות אדם באיראן. לריג'אני הוסיף: "אבל שיחות כאלה, תחת לחץ, אינן מקובלות על איראן. אם הן יתקיימו, זה יהיה חלק מאסטרטגיה כוללת ורק חמינאי מוסמך להחליט בעניין זה".

אחיו, סאדק לריג'אני, אמר: "היחסים עם ארה"ב אינם קלים ואחרי כל הלחץ האמריקאי ופשעיו של הממשל האמריקאי נגד העם האיראני, אי אפשר לכונן יחסים כאלה בן לילה". ראוי לשים לב לכך שסאדק לריג'אני, ראש מערכת המשפט האיראנית, לא פסק שיחסים כאלה הם בלתי אפשריים או פסולים. אלה אמירות חדשות, והן ברורות בהרבה מהתגובות שהשמיעו בכירים איראנים עד כה, כשהתייחסו לפרסום ב"ניו יורק טיימס" מן החודש שעבר, שלפיו צפוי דיאלוג ישיר בין ארה"ב לאיראן.

שלושת האחים לבית לריג'אני (השלישי, עלי, הוא יו"ר הפרלמנט, האמור להתמודד בבחירות לנשיאות ביוני 2013) מחזיקים בעמדות מפתח בכירות ביותר. הם מקורבים מאוד לחמינאי ומבקרים באופן שיטתי את הנשיא, מחמוד אחמדינג'אד. בתחילת החודש, לדוגמה, מנע סאדק לריג'אני מאחמדינג'אד ביקור בבית הכלא הנודע לשמצה "אבין". אחמדינג'אד ביקש לבקר את עלי אכבר ג'וואנפקר, יועץ התקשורת שלו, הכלוא מאז ספטמבר בגלל פרסום מאמר ש"פגע בציבור". אחמדינג'אד האשים את לריג'אני בהתנהלות המנוגדת לחוקה ובפגיעה בסמכויותיו. "על פי החוקה איני זקוק לשום אישור ממערכת המשפט כדי לבקר בכלא", כתב אחמדינג'אד ללריג'אני. לא כך סבר חמינאי, שתמך בעמדתו של לריג'אני ובהצהרה תקיפה הורה לבכירים לחדול מניהול מחלוקותיהם בפרהסיה. דבריו כוונו בעיקר לאחמדינג'אד.

הצהרותיהם של האחים לריג'אני בעניין המו"מ עם ארה"ב אינן מקריות. גם העיתוי שבו הושמעו, יום אחרי הבחירות בארה"ב, מראה כי הן נועדו לאוזני הנשיא, ברק אובמה. אבל יותר מהן מעורר סקרנות דו"ח יוצא דופן פרי עטו של מיניסטריון המודיעין האיראני, שפורסם אף הוא בשבוע שעבר. הדו"ח, תחת הכותרת "עילות ומכשולים להתקפת המשטר הציוני על איראן", פורסם בכמה אתרים איראניים. הוא מפרט את מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל, מציג את פערי העמדות בין שני הממשלים ומסביר כי בניגוד לתפישתה של ישראל, הממשל האמריקאי אינו רואה בתוכנית הגרעין האיראנית - בשלביה הנוכחיים - איום. אגב, כדי להציג את המחלוקות בין ישראל לארה"ב נשען הדו"ח על פרסומים ב"הארץ" והוא אף מציין זאת. עם זאת, הדו"ח מזהיר כי "התעלמות מן האפשרות של שימוש בכוח תהיה חטא בלתי נסלח".

מחברי הדו"ח קובעים כי לאיראן יש יכולת לעמוד בפני מתקפה כזאת "במידה רבה" (בהתבטאויות קודמות קבעו בכירים איראנים, שארצם מסוגלת באופן מוחלט לעמוד מול התקפות מבחוץ - צ"ב). הם אף ממליצים לאחד את השורות ו"להפחית באופן רציני את האי-הסכמות הפנימיות באיראן ולייעל את פעולות הממשלה". אבל ההמלצה החשובה ביותר בדו"ח היא כי "כדי למנוע מלחמה קיימות כמה אופציות. אחת מהן היא לאמץ מדיניות דיפלומטית ופוליטית ולנצל את הפוטנציאל של גופים בינלאומיים. זהו ערוץ הכרחי, וכמובן פחות יקר ממלחמה".

חשוב לשים לב שהדו"ח מדבר על התקפה "ציונית" על איראן, לא על התקפה אמריקאית או משולבת. הוא גם מתייחס למשטר הסנקציות המכביד. אבל לא בגללן, כי אם בגלל סכנת המלחמה, ממליצים מחבריו לנסות את הערוץ הדיפלומטי. המלצה פומבית, מובהקת וצלולה כל כך, שיוצאת ממיניסטריון המודיעין, לא נשמעה עד כה. נכון שמשרד המודיעין אינו קובע מדיניות ושתפקידו מסתכם בהערכות ובהמלצות על דרכי פעולה אפשריות. עם זאת, לא מיותר לזכור ששר המודיעין האיראני, היידר מוסלהי, שפורמלית כפוף לנשיא אחמדינג'אד, הוא למעשה נציגו של חמינאי בממשלה.

בשנה שעברה ניסה אחמדינג'אד לפטר את מוסלהי כדי לכרסם בכוחו של חמינאי בממשלה, אבל המנהיג הרוחני הורה לנשיא להשיב את השר למשרתו. ההוראה גררה "ברוגז" של כמה שבועות, שבהם נעדר אחמדינג'אד מישיבות הממשלה. חשובה לא פחות מעצם כתיבת הדו"ח היא החסות שהעניק לו חמינאי, שפירסם אותו באתר הרשמי שלו מתוך כוונה להביאו לידיעת הציבור באיראן ולהציגו לעיני מקבלי ההחלטות במערב.

גם בעבר נהגה איראן לנהל דיפלומטיה פומבית מעורפלת באמצעות כלי התקשורת שלה. ייתכן שהדו"ח פורסם עתה כחלק מן ההסכמות שאליהן הגיעו הנציגים האיראנים, שעל פי פרסומים במערב ובאיראן נפגשו עם בכירים אמריקאים. "בין אם הוסכם על כך ובין אם לאו, זהו מהלך מעניין שעשוי לשמש בסיס לאווירה חדשה לא רק בניהול המו"מ על הגרעין האיראני, אלא גם לקראת יחסים טובים יותר בין איראן לארה"ב", מעריך דיפלומט אירופי ששוהה בישראל. "סימן השאלה הגדול הוא עד כמה שני הצדדים יהיו מוכנים לאמץ צעדים בוני אמון נוספים".

איראן כבר מתחילה להיערך לקראת הבחירות לנשיאות ולהיפרד מעידן אחמדינג'אד. באותו קיץ שבו ייבחר הנשיא האיראני הבא תפוג הארכה שהעניק ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למהלכים הדיפלומטיים. יהיה מעניין וחשוב לבחון עד כמה איראן תאמץ את דו"ח המודיעין שלה. האם תציג אסטרטגיה דיפלומטית חדשה, שאינה נשענת עוד על "גניבת זמן", אלא מעמידה במרכזה סחר-מכר שיכלול השעיה של העשרת האורניום בתמורה להקלות בסנקציות? דו"ח מיניסטריון המודיעין אינו מבהיר למה כוונתו ב"ניצול הפוטנציאל הטמון בפורומים בינלאומיים" כדי להפעיל את המהלך הדיפלומטי, אבל ברור לחלוטין שמחבריו מודעים לכך שאיראן תהיה חייבת לתת משהו ממשי כדי שלא תיאלץ לשלם את המחיר הגבוה של המלחמה.