לא רק בישראל עימעמו הבחירות את "הרעש האיראני". שנת החורף שהטיל בנימין נתניהו, בלחץ ארצות הברית, על האיום הגרעיני מעניק גם לאיראן את הפנאי הדרוש לה כדי להתכונן לבחירות אצלה - אלה שבעוד חצי שנה יפיקו נשיא חדש. מחמוד אחמדינג'אד לא יוכל אמנם להתמודד שוב, בגלל מגבלות חוקתיות שאינן מתירות לנשיא לכהן יותר משתי כהונות רצופות, אך הוא עושה כל מאמץ כדי להשאיר אחריו תשתית פוליטית של תומכים, ולא פחות מכך, כדי לטהר את שמו מההאשמה כי הרס את המדינה.

יעד המתקפה החדש שלו הוא לא פחות ולא יותר מאשר משמרות המהפכה. הגוף הצבאי האדיר הזה - המורכב מיחידות עילית, לצד הצבא, שתפקידן העיקרי הגנה על המשטר האיסלאמי - שולט בכשני שלישים מכלכלת המדינה באמצעות מפעלי ייצור, מסופי נפט, בעלות על בנקים, ניהול שדות תעופה אזרחיים וקרקע חקלאית. כך נהנים המשמרות הן מתקציב ממשלתי ישיר והן ממקורותיהם העצמאיים, שאינם כפופים לפיקוח ממשלתי.

מה שעורר באחרונה את כעסם של כלכלנים ופוליטיקאים איראנים הוא המשך מדיניות הפטור ממסים, שממנה נהנים משמרות המהפכה על הפרויקטים האזרחיים שלהם. באחרונה פירסם אתר "שבכה", השייך למכון הפרסום הממשלתי, דו"ח מפורט על הצניחה בהכנסות מנפט, והועלו בו שאלות נוקבות כמו: "מדוע פטורים ממס מוסדות כלכליים רבי עוצמה כמו הצבא, המעורב בפרויקטים כלכליים; מדוע מרכזים כלכליים חשובים כמו המוסד הקואופרטיבי של משמרות המהפכה (הזרוע הכלכלית של המשמרות) והקואופרטיב של הצבא אינם תומכים בכלכלת ההתנגדות, ומדוע גם הם פטורים ממס במקום לתרום לכלכלה". "כלכלת ההתנגדות" הוא ביטוי שטבע המנהיג העליון עלי חמינאי כדי לתאר את המאמץ הלאומי שעל איראן ואזרחיה לעשות כדי להתמודד עם משטר הסנקציות הבינלאומי.

אחמדינג'אד נשען על הדו"ח הזה כאשר בסמינר על "בנייה מחדש של משמרות המהפכה", שהתקיים לפני כשבועיים בטהראן, נקב בשם המפורש והציע שמשמרות המהפכה ימכרו את הקרקע שעליה בנוי שדה התעופה "דושאן טאפה" - "קרקע במרכז העיר, שגודלה כ-650 אלף מ"ר, ואפשר להשתמש בה למימוש רווחים בעבור המדינה". בכירי משמרות המהפכה - הגוף שתרם יותר מכל לבחירת אחמדינג'אד לנשיאות ב-2005 וב-2009, כשהורה למאות אלפי מתנדבי מיליציית הבסיג', הכפופה לו, לגדוש את הקלפיות - לא הזדרזו להיענות לדרישה. רחוק מכך. הם החלו במסע תגובות, שנועד להסיר מעליהם את ההאשמה במשבר הכלכלי.

"אינני מבין מדוע אחמדינג'אד בכלל מעלה את הנושא הזה עכשיו", תמה הגנרל לשעבר מנסור חקיקת-פור, שהיה בכיר ב"כוח קודס" (הכוחות המיוחדים) של משמרות המהפכה. "אם הוא מעוניין שכל מוסד ממשלתי ימכור את הנכסים העודפים שלו, מדוע אין הוא מוכר את בניין מיניסטריון הכבישים? אם ימכור את הבניין הזה, הוא יוכל לסלול אלפיים קילומטרים של כבישים בכפרים. אם הנשיא רציני בכוונותיו, שימכור את הבניין הזה ואת בניין הבנק המרכזי, ובכך יוכל לכסות מחצית מתקציב במדינה". חקיקת-פור גם מציע לנשיא למכור תחילה את הווילות על חוף הים השייכות למדינה ואת בנייני הפאר של הבכירים, את ארמון משרד הפנים בעיר מהמודאבאבד ואת בתי המלון שמחזיקים משרדי הממשלה בעיר משהד.

בכיר לשעבר במשמרות המהפכה, הגנרל מוחמד אסמעיל קאוסארי, האשים את הנשיא בכך שאינו יודע על מה הוא מדבר. "אין למשמרות המהפכה נכסים שאינם חלק מן המערך הצבאי", קבע קאוסארי בראיון לעיתון "מתן", וירה לעבר הנשיא חץ מושחז: "עד עכשיו נענו משמרות המהפכה לכל מה שאחמדינג'אד ביקש. אם איננו מסוגל לטפל במשהו, זו אינה הבעיה של משמרות המהפכה".

ההתבטאויות הללו אינן רק חלק מהמחלוקת הפוליטית המתלהטת באיראן; הן משקפות שתי עמדות מנוגדות ביחס לאופן שבו איראן צריכה להתמודד עם מדיניות הסנקציות. בעוד משמרות המהפכה אינם מתרשמים מהסנקציות וכמה מבכיריהם קוראים שלא לנהל משא ומתן עם ארה"ב, נשמעים בפרלמנט ומחוצה לו קולות חשובים התומכים בשיח עם ארה"ב, בתנאי שיביא לסיום משטר הסנקציות.

"כמה פוליטיקאים מאמינים, שעל ידי דיאלוג עם ארה"ב ייפתרו כמה מבעיותינו", תקף מוחמד סדאקאת, הנציג של חמינאי בזרוע הימית של משמרות המהפכה. "בחינה של כמה מהמשטרים בעולם, שיש להם קשרים עם ארה"ב, תגלה, שיחסים עם השטן הגדול אינם פותרים שום בעיה".

למי מהקבוצות יאזין המנהיג העליון, שיידרש להחליט בקרוב על המדיניות של איראן? איתותים ראשונים עשויים להתגלות עוד לפני הבחירות לנשיאות. בעוד פחות משלושה חודשים יידרש הפרלמנט לאשר את התקציב השנתי ואז יעלו השאלות, כמה כסף יקוצץ מתקציב הביטחון, מה יהיה גורל הסובסידיות, ואם משמרות המהפכה יתחילו למכור נכסים.