שני גברים מנסים למשוך לעברם גופת אשה מן הרחוב בעזרת מוט ברזל שקצהו מעוקל. כדורים שורקים סביבם, והם אינם מעזים לצאת ממקום מסתורם מאחורי מכונית. הם בסך הכל רוצים להביאה לקבורה, אבל מאמציהם נכשלים. המוט המעוקל מתברר כחסר תועלת. הגופה כבדה מדי וכוחם של השניים אינו עומד להם. לפתע מגיחה אשה מבין ההריסות. היא חשה אל הגופה, מתעלמת מן הכדורים סביבה ובמאמץ אדיר גוררת אותה אל הגברים.

הקטע הזה מתוך קולאז' הווידיאו של הבמאי הסורי הישאם אל-זועיקי מבקש להציג את גבורתן של הנשים במלחמה בסוריה. אלה סרטים חריגים, כי נשים בדרך כלל אינן מופיעות בחזית המלחמה שכבר גבתה יותר מ-65 אלף קורבנות. הן אינן נושאות נשק או משתלטות על בסיסים צבאיים. הן נהרגות בתור ללחם ליד מאפיות, הן נמכרות לזנות או נאבקות למען עוד דלי מים לילדיהן במחנות הפליטים שמחוץ למדינה. זו חלוקת העבודה "הטבעית" בין גברים לנשים במלחמה הזאת.

הגברים הם גם אלה שמנהלים את המשא ומתן על המשך הלחימה, על הפתרונות המדיניים ועל השליטה באזורים שנכבשו על ידי כוחות המורדים. בדף פייסבוק של "ארגון האשה הסורית", לצד תמונות קשות של אוהלי הפליטים ספוגי המים שקירות הבד שלהם מתנופפים ברוח, מתפרסם נוסח הדרישות - נכון יותר, משאלות הלב - של הנשים ביחס לעתידן: "החלפת השלטון בדרכי שלום, ביטול כל החוקים המפלים נגד נשים, הקפדה על גיל נישואין הולם, לא צעיר מדי, לנערות, שמירה על זכויות הילד, והעיקר - חוקה חילונית שתבטיח את השוויון בין נשים לגברים".

כמו כן, אפשר לראות בדף תמונות של נשים נושאות כרזות: אשה צעירה עם כרזה שאומרת "כבודי נמצא בין אוזני", צעירה אחרת, עטויית כיסוי ראש, מחזיקה בכרזה שאומרת "כמוני-כמוך, אני יודעת לנהוג במכונית", ובאחרת מבקשת נערה "אל תאנוס אותי מדי יום".

מעטים הגברים שהעניקו LIKE לדף הזה. להם יש עיסוקים חשובים יותר. גברים לבושי חליפות נפגשו ביום שישי שעבר בז'נווה כדי לדון בעתידה של המדינה שהולכת ומתפוררת. שליחו המיוחד של מזכ"ל האו"ם, אל-אחדר אל-אברהימי, סגן שר החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב, וסגן שרת החוץ האמריקאית, ויליאם ברנס, ניסו שוב להגיע להסכמה על אופן העברת השליטה ממשפחת אסד לממשלה זמנית סורית, שתקום על יסודותיה של הקואליציה הלאומית הסורית - גוף האופוזיציה שמוכר כנציגו הבלעדי של העם הסורי.

בשורות גדולות לא ייצאו משם. רוסיה עדיין תקועה בעמדה שהציגה עוד בחודש יוני שעבר, ולפיה יש מקום לחילופי שלטון, אבל אין טעם לדרוש את הסתלקותו של אסד כתנאי מוקדם. ארה"ב גם היא עומדת עדיין על דעתה, שללא הסתלקותו של אסד לא יימצא פתרון דיפלומטי למשבר. זהו מאבק של כיפוף ידיים בין מוסקווה לוושינגטון, שבו עתידה של סוריה נהפך לבן ערובה לאינטרסים גדולים בהרבה ממעמד האשה, ממצב הפליטים או משנות הלימוד האבודות של ילדי הפליטים.

גם ממשלת טורקיה חזרה בינתיים להשתתף במהלכים הדיפלומטיים. אחרי תקופה של אלם שבמהלכה הואשמה על ידי האופוזיציה כי משכה ידה מן המאבק לסילוקו של אסד, הגיע ביום חמישי האחרון למוסקווה תת-שר החוץ הטורקי, פרידון סינירליולו, כדי לדון עם עמיתו בוגדנוב על האפשרות לנסח עמדה משותפת. עיתוי הפגישה, יום אחד לפני הפגישה בז'נווה, לא היה מקרי. רוסיה רצתה להגיע לשם כשבידה גיבוי טורקי לעמדתה. לא שטורקיה עשויה להכריע במאבק בין שתי המעצמות, אבל לעמדה הצהרתית שלה יכול להיות משקל רב ערך, כאשר תידרש האופוזיציה הסורית להכריע אם לקבל או לדחות את הפתרון הדיפלומטי. טורקיה היא לא רק הבסיס הלוגיסטי החשוב ביותר של הצבא הסורי החופשי. היא גם תחנת מעבר של פליטים סורים רבים בדרכם לעולם החופשי.

ההצהרה שיצאה ממוסקווה לא פיזרה את הערפל; היא היתה עמומה מדי: "רוסיה וטורקיה הסכימו, כי המשבר בסוריה צריך להיפתר על פי הקונסנזוס שהוסכם עליו בז'נווה ביוני שעבר". קונסנזוס? אילו היה קונסנזוס לא היה צורך במפגשים הרבים שהתקיימו אחרי ז'נווה. אבל החידוש הפעם הוא שפרשנים טורקים, שנשענים על מידע שמקורו במשרד החוץ הטורקי, מעריכים עכשיו שטורקיה עשויה להסכים לכך שתהליך חילופי השלטון ייעשה בעוד אסד ממשיך להיות נשיא. אולי לא בכל תקופת המעבר, אולי הוא לא ישתתף בדיאלוג הלאומי שאמור לקום אם תושג הסכמה, אבל הוא לא יידרש להסתלק לפני שיחל התהליך המדיני. אם אמנם זו עמדתה החדשה של טורקיה, עמדה שמגבה את המהלך הרוסי, עדיין צפוי לה מאבק מתיש במעלה ההר אל מול האופוזיציה הסורית. נראה כי הנשים הסוריות ימשיכו להזדקק לגבורתן ולעמודי הפייסבוק שלהן.