"הריני פוסק בזאת, שמי ממקבלי ההחלטות המוסלמים בלבנון, ברשות המחוקקת או המבצעת, אשר יסכים לחקיקת חוק הנישואים האזרחיים, ייחשב למורד בדת האיסלאם. אין לרחוץ את גופתו, לא לעוטפה בתכריכים, אין להתפלל עליו, והוא לא ייקבר בבתי הקברות של המוסלמים". הפסיקה הדתית הרועמת הזאת של הקאדי של לבנון, השייח מוחמד רשיד קבאני, מטלטלת עכשיו את המדינה לא פחות, ואולי אף יותר, מההתכתשויות בצפונה, מזרם הפליטים הסורים המגיעים אליה מדי יום ומהבחירות הקרבות.

הניצוץ שהצית את הסערה היה הנישואים של נדאל דרוויש הסוני לחולוד סוכרייה השיעית, עטוית החיג'אב. שניהם החליטו, בברכת משפחותיהם, להינשא בנישואים אזרחיים ולא דתיים. "חמור" מכך, בהעדר חוק להסדרת הנישואים האזרחיים, היה עליהם לוותר תחילה על ציון העדה בתעודת הזהות שלהם, ובכך הם נהפכו לחסרי דת. רק כך הם היו יכולים ליהנות מהצו שנחקק עוד בשנת 1936, ועל פיו מותר לבני זוג חסרי דת להינשא בנישואים אזרחיים בלבנון עצמה.

לבנון, המדינה הרב-תרבותית המכירה במעמד של 18 עדות דתיות, אינה פוסלת נישואים אזרחיים, בתנאי שיתקיימו מחוץ למדינה. כמו בישראל, זוגות צעירים לבנוניים שמאסו במסגרת הדתית או העדתית קופצים לקפריסין לסוף שבוע, מקיימים בה את טקס הנישואים, וחוזרים ללבנון כדי לחגוג את האירוע כראוי. הסטטוס קוו הזה בין הדת למדינה, המתקיים עשרות שנים, היה מושא לביקורת ציבורית ולמאבקים פוליטיים במדינה, שבה "השד העדתי" חולל את מלחמת האזרחים הרצחנית, שנמשכה 15 שנים.

נישואים אזרחיים בלבנון אינם רק עניין של אמונה או זכויות אזרח. החשיבות הפוליטית העצומה של הדמוגרפיה העדתית, שעל פיה נקבעת גם חלוקת המשרות הרמות במדינה ­ מהנשיא המארוני, עבור בראש הממשלה הסוני, ועד יו"ר הפרלמנט השיעי ­ נותנת למנהיגי העדות הדתיות אחריות עצומה לא רק לשמירת "טוהר העדה", אלא גם לקביעת כוחה הפוליטי. חוק נישואים אזרחיים, אם יתקבל, עלול להפר את האיזון הדמוגרפי הזה, ובעקבות זאת את מאזן הכוחות הקדוש.

לא מפתיעה, לכן, הצלילה המהירה של נשיא לבנון, מישל סולימאן, אל קלחת נישואיהם של דרוויש וסוכרייה. סולימאן המארוני, הרואה כיצד מעמד הנוצרים בלבנון הולך ויורד, צייץ בחשבון הטוויטר שלו את הדברים האלה: "עלינו לפעול למען אישור חוק נישואים אזרחי, שיכול להיות צעד חשוב לביטול העדתיות ולחיזוק החיים המשותפים". שעות ספורות אחר כך נפתח דף פייסבוק, הנושא את הכותרת "יחד למען נישואים אזרחיים בלבנון", שבו נרשמו בתוך זמן קצר יותר מ‑32 אלף חברים. עשרות תמונות של זוגות מעורבים, של טקסי נישואים בקפריסין והזמנות לימי עיון בנושא חוק הנישואים פורסמו בדף הזה. מנגד, כצפוי, נפתחו חשבונות של מתנגדי הנישואים האזרחיים, המגדירים אותם כ"עידוד לזנות ופגיעה ביסודות החברה". "בלבנון מותר לבני עדה אחת להרוג את בניהעדה האחרת, אבל אסור להם לאהוב ולהתחתן זה עם זה", כתב אחד הגולשים בדף הפייסבוק.

אין זו הפעם הראשונה שבה עולה הדרישה לחוקק חוק נישואים אזרחיים. מאז 1951 מנסים פוליטיקאים ופעילי זכויות אזרח לקדם את החוק, ובכל פעם הוא נדחה, בעיקר על ידי חכמי הלכה מוסלמים. בפעם האחרונה היה זה ראש הממשלה רפיק אל-חרירי ­ שנרצח ב-2005 שעיכב את הליכי אישור החוק, לאחר שכבר אושר בממשלה, בטענה ש"הזמן אינו מתאים לחוק כזה".

האם הזמן עכשיו מתאים לחוק נישואים אזרחיים? לראש הממשלה הלבנוני, נגיב מיקאתי הסוני, אין כל ספק. בשלוש הודעות שפירסם בחשבון הטוויטר שלו, פעמיים בערבית ופעם אחת באנגלית, כתב, כי "סדר העדיפויות בשלב הזה אינו מתיר לפתוח נושאים שמעוררים מחלוקת" וכי "הנושא מחייב את הסכמתם של כל המרכיבים הלאומיים". "הסכמה לאומית" היא הדבר האחרון שאפשר בעת הזאת להשיג בלבנון, החרדה מכך שהמלחמה בסוריה תדרדר גם אותה למלחמה עדתית.

בינתיים ממשיכים בני הזוג דרוויש וסוכרייה ליהנות ממעמד של גיבורים, אף שנישואיהם לא נרשמו עדיין במסמכים הרשמיים. הוויתור על ציון עדתם בתעודת הזהות הוא אמנם צעד אמיץ, שכן בלא ציון עדה לא יוכלו בני הזוג לקבל, למשל, משרה ממשלתית בכירה, אבל בלא חוק מסודר ותקנות, אין כרגע שום רשות משפטית היכולה לרשום את הנישואים הללו. מה שעשוי לסייע להם הוא לחץ ציבורי, שתומכי הנישואים האזרחיים מקווים לגייס באמצעות עצומה המתפרסמת בפייסבוק וקוראת לנשיא לבנון לאשר את הנישואים ולקדם את החוק. "אם נמשיך להשתייך לעדה, לנצח נישאר מיעוט. רק כאשר נשתייך לאומה, נהיה רוב אמיתי, ותהיה לנו מולדת אמיתית ששמה לבנון", כותבים מחברי העצומה. יעדם הוא להגיע לעשרת אלפים חתימות. עד כה חתמו 3,330 תומכים. מעניין מתי תתחיל ישראל לחקות את לבנון.