טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עורך אל-אהראם - משרתם של כמה אדונים

עבד אל־נאצר סלאמה, עורך אל־אהראם, תוקף את מורסי. קודם הוא תמך במורסי. לפני זה במובארק. הכל, רק לא לאבד את הגוב

תגובות

ארבע שיחות טלפון קיים נשיא מצרים המודח מוחמד מורסי אחרי שנעצר בידי הצבא. הראשונה היתה לממשל האמריקאי, השנייה למדריך הכללי של האחים המוסלמים, מוחמד בדיע, השלישית לבנו, אחמד, ששהה בטורקיה, והרביעית לחמאס בעזה. בשיחות, שהתקיימו שעות ספורות לפני ששר ההגנה, עבד אל־פתאח א־סיסי, פיטר את הנשיא והודיע על מפת הדרכים שלו, ביקש מורסי מהממשל האמריקאי להתערב צבאית כדי להגן על משטרו, מהמדריך הכללי הוא דרש להגביר את הפעולות האלימות, ואילו מהחמאס ביקש להעלות את גובה הלהבות בסיני. עם תום השיחות הללו נכנס א־סיסי לחדר שבו הוחזק מורסי, נטל ממנו את הטלפון והודיע לו שכל השיחות צוטטו בצו התביעה הכללית, והן מהוות הוכחה לקשירת קשר ולהפצת האלימות. על בסיס חשדות אלה נעצר מורסי רשמית, והוא יעמוד ככל הנראה לדין על עבירות נגד ביטחון המדינה.

אולם לא רק המידע המפורט הזה - שהוכחש כולו על ידי הצבא - מעורר סקרנות. מי שפירסם את הפרטים הללו ב–22 ביולי, בידיעה ב”אל־אהראם”, היה העורך הראשי של העיתון, עבד אל־נאצר סלאמה, שמונה לתפקידו בשנה שעברה על ידי מורסי במסגרת חילופי העורכים שהלה ביצע בכל העיתונים הממשלתיים. סלאמה, שעבד עוד קודם ב”אל־אהראם”, נחשב אז לאיש האחים המוסלמים ומקורב למורסי, ומינויו עורר מורת רוח עזה בקרב עובדי העיתון, שראו בו חלק ממסע ההשתלטות של האחים המוסלמים על התקשורת הממשלתית. אבל פני הדברים נראו אחרת בינואר 2011, ארבעה ימים לפני נפילתו של חוסני מובארק. אז כתב סלאמה: "ראינו אזרחים זרים בכיכר תחריר, כשהם נושאים כרזות שקוראות להפיל את המשטר, וראינו מכוניות שנושאות לוחיות זיהוי דיפלומטיות כשהן מספקות מזון למפגינים", תיאור העולה בקנה אחד עם גרסתו של מובארק, שטען שמהפכת 2011 היתה פרי מזימה זרה ולא מחאה אותנטית של שוחרי דמוקרטיה ומתנגדי משטרו.

אחרי שמונה לעורך על ידי מורסי, החליף סלאמה את צבע הדיו בעטו, וכתב על מורסי: "ראיתי לפני אדם מצרי אמיתי הנרעש מכאבי בניה של מצרים, אינו מרמה או משקר בתשובותיו ומאמין שעל מצרים להיות בחזית המדינות המתקדמות ושעליה להיות מעצמה". והנה, עם מעצרו של מורסי, הזדרז סלאמה שוב להתהפך, ו"לספר" לציבור כיצד קשר מורסי קשר עם האמריקאים ועם החמאס כדי לשמור על כיסאו. "בעבור מי אתה עובד, עבד אל־נאצר סאלמה?", זעם דובר תנועת האחים המוסלמים עיסאם אל־עריאן בפוסט בפייסבוק שלו.

סלאמה אינו העורך היחיד במצרים שהתבלבל בשנה האחרונה. התהפוכות הפוליטיות עוד לפני סילוקו של מורסי, המחלוקות על החוקה ותפישת השלטון על ידי הצבא, גרמו לזיג־זיג מערכתי בכל העיתונים הממשלתיים, שעורכיהם זוכרים היטב את כישלונם הקולוסלי של קודמיהם בכל הנוגע לסיקור אירועי המהפכה הראשונה. אז המשיכו עורכים הראשיים, שבינתיים סולקו, לחזק את ידיו של מובארק, וברגע אחד, ב–12 בפברואר, שינו באחת את הכיוון, והחלו לתאר את המהפכה כ"אור גדול שמשחרר את המדינה", כלשון “אל־גומהורייה”.

סילוקו של מורסי החזיר את התקווה למאות עיתונאים בתקשורת הממשלתית, שבקרוב יוחלפו שוב העורכים, ואת מקומם של ידידי האחים המוסלמים יתפשו ליברלים שוחרי דמוקרטיה. ב”אל־אהראם” יש מאז תחילת יולי תסיסה בקרב העיתונאים, שלבד מסילוקו של סלאמה תובעים גם את פיטוריו של יו"ר מועצת המנהלים, ממדוח אל־וולי - מי שהיה יו"ר אגודת העיתונאים ונחשב לתומך של האחים המוסלמים. גם בעיתונים ממשלתיים אחרים מתעוררת כעת שוב מחאה של עיתונאים, הפעם נגד העורכים שמונו על ידי מורסי, ונגד מועצות המנהלים שלטענת העובדים מחבלות בשליחות העיתונאית וכופות עליהם אג'נדה משלהם.

הבעיה היא שמכיוון שבמצרים מועצת השורא, והמועצה העליונה לעיתונות שכפופה לה, הן שממנות את העורכים, ופעילותה של מועצת השורא הוקפאה על ידי הצבא, אין כרגע דרך חוקית לבצע את החילופין. הצבא יכול אמנם, בתוקף הסמכויות שנטל לעצמו, להורות על מינויים חדשים, אבל גם העיתונאים דורשי הרפורמה מבינים שמינוי כזה מנוגד לחלוטין לתביעתם לעיתונות חופשית.

יש לכאורה מן הפרדוקס בכך שדווקא בעת שבה הצבא והממשלה הזמנית זקוקים לתמיכה ציבורית נרחבת ולכלי תקשורת נאמנים, מנוהלים אלה האחרונים בידי נאמני האחים. אולם מדובר בפרדוקס בתיאוריה בלבד: האקרובטיקה של עורך “אל־אהראם” מעידה, שלצבא אין ממש ממה לחשוש. כאשר המשרה הממשלתית חשובה מן השליחות, אפשר להחליף אידיאולוגיה ולשרת את האדון החדש. ביום חמישי, אחרי הטבח במפגינים והביקורת נגד הצבא, בחר “אל־אהראם” לפרסם קריקטורה שבה נראית יד אחת המורכבת משלוש ידיים קפוצות לאגרוף, שעליהן כתוב "המשטרה, הצבא, העם", והאגרוף המשולש הזה מכה בעוצמה בדמות מעורפלת, שמעליה נכתב "אי־סדר". את הטבח "שכח" הקריקטוריסט לצייר. עם קריקטורה כזאת יכול גם סלאמה להרגיש בינתיים בטוח במשרתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות