טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפלת דנקנר

תגובות

בפעם הראשונה שבה פגשתי באמנון דנקנר קרה משהו די מצחיק. היתה זו שעת אחר צהריים מנומנמת, ביום חורפי בתל אביב, בסוף שנות השבעים, תקופה וחיים שנראים עתה רחוקים מאוד. חמקתי לתוך אחד מאולמות בתי הקולנוע, לאחד מאותם תענוגות צרופים – הצגה יומית - שאף הם נראים עתה כנחלת עבר רחוק, קדמוני. איני זוכר איזה סרט היה זה, כמדומני מותחן אמריקאי, ואין זה משנה כלל, העיקר היה לצפות בסרט, לבד, באין־רואים, ועוד באמצע היום. עוד טרם שכבו האורות, הבחנתי באחת השורות הקדמיות (היו מעט צופים באולם), בדמות גדולה...

הרשמו חינם כדי לקרוא 10 כתבות בחודש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות