קרן התקווה של פורטלנד

הקהילה האסטרטגית בישראל אינה מאוד אופטימית בימים אלה. ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, צופה אינתיפאדה שלישית, הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, רואה סבירות גבוהה למלחמת טרור שנייה, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יובל שטייניץ, מנבא עימותים אפוקליפטיים עם איראן ומצרים. הם אינם לבד: בכירים לא מעטים בממסד המדיני-הביטחוני ומחוץ לו מעריכים שמעבר לאופק המיידי של ההתנתקות ממתין לנו מצב של העדר אופק. אין הסכמה ישראלית-פלשתינית אמיתית ואין תיאום ישראלי-אמריקאי אמיתי. אין מענה סביר לשאלה הפלשתינית ואין מענה רציני לאיום האיראני. על כן, רבים מבין האסטרטגים הישראלים מעריכים, שכאשר ענני האבק יתפזרו מעל להריסותיו של גוש קטיף, ישראל לא תמצא את עצמה על מפתנו של עתיד זוהר. להיפך, ישראל תמצא את עצמה עומדת במרכזו של מעגל קודר ומדכדך של איומים.

יוצא דופן הוא תת אלוף במילואים עיבל גלעדי. שמו של גלעדי אינו ידוע בציבור הרחב, ומעטים מחוץ לצבא מכירים את עברו כקצין בכיר בתותחנים, באגף התכנון במטכ"ל ובלשכת ראש הממשלה. ואולם בשלוש השנים האחרונות היה לגלעדי משקל רב בעיצוב הגורל הישראלי. ראש מערך תיאום ואסטרטגיה במשרד ראש הממשלה הוא במידה רבה אביה של גדר ההפרדה. הקיבוצניק הנמרץ מכברי הוא אחד ממעצביה של תוכנית ההתנתקות. גלעדי הוא האיש החושב בממשל שרון. יועץ הסתרים של היועץ ושליח המסתורין האולטימטיווי דב וייסגלס. גלעדי הוא האינטלקטואל של הלשכה, ההוגה של החווה. פיסניק מבריק והיפראקטיווי, אשר נשבה בקסמו של אריאל שרון ומיטיב לשרת אותו. יוצא ונכנס בשמו בבית הלבן, יוצא ונכנס בשמו בדאונינג 10, לוחש לעולם הנאור את דברו של שרון ומבאר לשרון את דברו של העולם הנאור.

גלעדי, ביסודו, הוא אדם אופטימי. כספיתי, יצירתי ורב קסם. הוא מנסה ללא הרף להתחכם למציאות הקשה של הסכסוך הישראלי-הפלשתיני. קודח תוכניות, טובע מושגים, קושר קשרים. ידו בכל ויד כל בו. מין סקרלט פימפרנל שכזה. סקרלט פימפרנל של שרון, של ההתנתקות, של התקווה לשלום.

אתמול בערב, באחת הקומות העליונות של מגדלי עזריאלי, גלעדי הפתיע שוב. הוא חשף ממד נוסף של היצירתיות הבלתי נלאית שלו: קרן פורטלנד. קרן הפועלת להחיות את הכלכלה הפלשתינית, כדי לחזק את היציבות הישראלית-הפלשתינית בעידן שאחרי ההתנתקות.

מאחורי קרן פורטלנד עומד הבעלים החדש של בזק, סר רונלד כהן, יהודי יליד מצרים שצבר מיליארדים בסיטי של לונדון ונהנה מקרבה אינטימית לראש הממשלה הבריטי טוני בלייר ולשר האוצר גורדון בראון. יחד עם שני שותפיו - סר הארי סלומון וסר מרטין גילברט - כהן החליט לנסות להושיע את האזור באמצעות פרויקט המזכיר במשהו את פרויקט המזרח התיכון החדש של שמעון פרס. ואולם מכיוון שכהן וחבריו הם אנגלים מפוכחים ומעשיים, תוכנית הפיתוח והקדמה שלהם אינה מנותקת מן המציאות כמו זו של פרס. היא מניחה שהכלכלה הפלשתינית לא תשתלב בכלכלה הישראלית והיא מתמודדת עם בעיות היסוד של החברה הפלשתינית: העדר חוק ומשפט, העדר תרבות של אחריות ושקיפות, העדר אשראי.

ובכל זאת, ממרום מגדלי עזריאלי, אנשי פורטלנד מציגים חזון של תקווה ואופטימיות העומד בסתירה גמורה לפסימיות הנושבת מבניין המטכ"ל שעליו הם נהנים להשקיף ממעל. כהן וגלעדי רואים לנגד עיניהם חברה פלשתינית צעירה, משכילה וחרוצה. הם רואים מגזר פרטי פלשתיני חזק ומבטיח, המבוסס בעיקרו על עסקים קטנים. על כן הם מאמינים שאפשר להזניק את המשק הפלשתיני ולחולל בו מהפכה אשר תעניק ממד עומק להתנתקות ותקדם את פתרון שתי המדינות.

עיבל גלעדי מופקד כעת על מימושו של החזון הזה. האירוניה ברורה: האיש שבנה בעבור שרון את גדר ההפרדה בונה בעבור רונלד כהן את פלשתין שמעבר לגדר. האיש שהגה את האסטרטגיה של התנתקות מהפלשתינאים מסור כעת לפרויקט שכל כולו מעורבות בחייהם של הפלשתינאים. גלעדי מאמין שאין סתירה בין שני סדרי היום הללו. על כן הוא מגייס ערבויות בכ-500 מיליון דולר, אשר ישחררו את הפלשתינאים ממחנק האשראי שלהם. על כן הוא נרתם בלהט לקידומו של פרויקט בינלאומי ענק המתעתד לבנות כבר בעתיד הקרוב כ-150,000 יחידות דיור בעזה. שכן גלעדי מאמין כי בעזרת אשראי ובאמצעות תנופת בנייה, פלשתין של אחרי ההתנתקות תוכל לדמות לישראל של שנות החמישים: צומחת, מתפתחת ועוברת תהליך מואץ של מודרניזציה. עם פלשתין שבעה ומודרנית שכזו, גלעדי מאמין שנוכל לחיות בשכנות טובה. לא בשלום אידילי, אבל בשכנות טובה. זה החזון של פורטלנד. זו הגרסה המעודכנת של רונלד כהן ועיבל גלעדי לחלום הישן של מזרח תיכון חדש.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ