בשקט בשקט הפכה עצמה לאחרונה חד"ש לרשימה הסביבתית ביותר שתיכנס לכנסת הבאה. את הרקורד הסביבתי של המועמד מספר שלוש ברשימתה, עו"ד ד"ר דב חנין מתל אביב, כמעט אין צורך להציג. חנין מכהן זה כמה שנים כיו"ר חיים וסביבה, פורום הגג של ארגוני הסביבה בישראל. הוא ראש הקליניקה לצדק סביבתי בפקולטה למשפטים, עמית מחקר בבית הספר פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, מרצה מבוקש על התחממות כדור הארץ, מרואיין תדיר בתקשורת על הקשר בין סביבה לחברה וחבר בפורומים מקצועיים וציבוריים בכירים העוסקים בסוגיות הללו.

מי שעשייתו בתחומים הללו זכתה עד כה לפחות חשיפה הוא ד"ר חנא סוויד, מספר שתיים בחד"ש. סוויד, ראש המועצה המקומית עילבון לשעבר ומנכ"ל המרכז לתכנון אלטרנטיווי כיום, כתב בסוף שנות ה-80 דוקטורט בהנדסה אזרחית בטכניון על ממדים אקלימיים בתכנון העיר, שבו כלל מודל לחיזוי אקלים עירוני ועסק בהשפעת משטרי רוחות על פיזור זיהום אוויר בשטחים בנויים. ב-1994 הכין סוויד את חוות הדעת המדעית בעניין זיהום האוויר הצפוי בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מסמך שהיה נדבך מרכזי בתביעתם של תושבי האזור לפיצוי כספי בגין בניית התחנה. בין 1995 ל-2003 הוא כיהן במועצה הארצית לתכנון ולבנייה והשתתף באופן פעיל במאבקים סביבתיים מרכזיים, כולל הקמפיין נגד המרינה בחיפה והמאבק נגד תנופת נדל"ן בנמל יפו. המרכז לתכנון אלטרנטיווי שבניהולו ניצב בחזית המאבק לזכויות התכנון של הערבים בישראל ועוסק באופן יום-יומי בסוגיות של צדק סביבתי. סוויד מוזמן בקביעות לדבר בימי עיון וכינוסים העוסקים בענייני סביבה באוניברסיטאות, במרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית ובפורומים דומים.

סוויד וחנין הם חלק מהתפתחות מעניינת בתנועה הסביבתית בישראל בשנים האחרונות. המאפיין המרכזי בהתפתחות הזאת הוא חילוצו של השיח הסביבתי מן המסגרת הצרה שהכתיבה תפישת הפיתוח של הציונות, והרחבתו אל מעבר לסוגיות כמו שמירת טבע או עיסוק טכני גרידא במטרדים ובסיכונים בריאותיים. במקום זה צומח כיום בישראל דיון סביבתי מעודכן ומתוחכם הרואה בפגיעה בסביבה מרכיב באי-שוויון חברתי, מזהה כיצד אוכלוסיות מסוימות נפגעות ממטרדים סביבתיים יותר מאחרות, ומראה איך במקרים מסוימים נזק סביבתי מצמצם את סיכויי הישרדותן.

החיבור הפוליטי בין סביבה לחברה הולך ונעשה רלוונטי בעבור ישראלים רבים. חלק ממי שמגלים בו עניין הם התומכים המסורתיים של התנועה הסביבתית - משכילים בני גיל הביניים שמעולם לא קיבלו הזדמנות לתרגם את מודעותם לסביבה ואת דאגתם לדורות הבאים להצבעה בבחירות. לצדם הולכת ומתרחבת קבוצה אחרת - צעירים המתעניינים בתרבות אלטרנטיווית ובמבנים פוליטיים חדשניים שנטו עד כה להימנע מהצבעה. חלקם נוטים ל"עלה ירוק", שבלי רקורד מעשי ובהעדר דמויות סביבתיות בולטות נעלמת גם הפעם מתחת לאחוז החסימה. גם כישלונה הכרוני של מפלגת הירוקים - שאחרי שמונה שנים במועצת העיר תל אביב ובעיריות אחרות, חלקן בתפקידי ביצוע, מפגרת בהרבה אחרי "עלה ירוק" - מדגיש את החלל הריק הפעור בלב הפוליטיקה הסביבתית בישראל. זאת בעוד שלנוכח ההסכמה הרחבה בין רוב המפלגות בדבר הצורך בפשרה טריטוריאלית עם הפלשתינאים, האפשרות להצבעה הממוקדת בנושא אחר, דוגמת הצבעה סביבתית, נעשית הגיונית יותר מבעבר.

לא ברור עד כמה מוסדות חד"ש, שתשומת לבם נתונה בעיקר לדינמיקות של המגזר הערבי, מכירים בפוטנציאל המפתיע שעשוי להיות לרשימתם המוריקה בציבור היהודי. הסוגיה תתברר מן הסתם כשתיחשף תעמולת הבחירות בעברית של הרשימה בעתיד הקרוב, אבל סימן מוקדם נראה בדרך שבה התנהלה חד"ש בשבועות האחרונים בכל הקשור לאיחוד כוחות עם אחמד טיבי ועם בל"ד. הסיבות לכישלון המגעים היו מגוונות ונבעו בשורה התחתונה מהתעקשותם של שלושת הגופים על קווים אדומים שלא התמזגו. מבחינת חד"ש, הנחישות לשמור על בכירותם של סוויד, ובמיוחד של חנין, היהודי היחיד במקום ריאלי ברשימה, אותתה על הזהות שמבקשת המפלגה לגבש הן בתחום של פעולה משותפת של ערבים ויהודים והן בתחום הסביבתי. ימים יגידו אם הנחישות הזאת מסמנת נכונות להרחיב את סדר היום של חד"ש ומגמה להחלפת הדגל הכל-אדום בשילוב המעניין והחשוב של אדום-ירוק.