טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא הפוליטיקאים, אלא אנחנו

תגובות

בריחה מקבלת אחריות, נטייה להטיל את האשם באחרים והימנעות עקבית מהסקת מסקנות אישיות הן בין המאפיינים הבולטים של הציבוריות הישראלית. הכלל הזה לא חל רק על הפוליטיקאים, אלא גם, ובעיקר, על הבוחרים. לכן בימים האחרונים נשמעים אין-ספור הסברים לאדישות שפשתה בציבור ולחשש שרבים לא יטרחו לבוא לקלפי, בעוד שהאמת הכואבת נאמרת מעט מדי: הבעיה העיקרית היא לא הפוליטיקאים, אלא הציבור. ואת הבעיה הזאת הרבה יותר קשה לתקן.

הנימוק העיקרי להימנעות מהצבעה הוא הייאוש מההנהגה והמערכת הפוליטית שהמאיסה את עצמה. כדאי להגיד כמה דברים מאוד לא מקובלים על המערכת הפוליטית. למשל, שבניגוד לתדמית השלילית של הכנסת, מדובר בעצם בפרלמנט לא רע שרוב חבריו עובדים קשה מאוד. הדבר השני הוא, שהמערכת הפוליטית שלנו אולי הרבה פחות מוצלחת מזו של רוב מדינות המערב, אבל עדיין יכול להיות הרבה יותר גרוע. אפשר להגיד בביטחון רב, שאם תהיה הימנעות המונית בבחירות האלה, יהיה הרבה יותר גרוע.

ואולי החשוב מכל: הפוליטיקאים שלנו הם תדמית נוף בוחריהם. הם עסוקים בקומבינות בדיוק כמו הציבור שהם מייצגים. כאלה אנחנו. לא במקרה כשמגיע פוליטיקאי ערכי, עם חזון, שגר בדירה ששווה 120 אלף דולר, אומרים שהוא עדיין לא מוכן להיות ראש ממשלה. מתי הוא יהיה מוכן? אולי כשיבין שצריך להיות ציני, כשיידע להתלבש, כשיוריד כבר את השפם הזה ויתחיל לעשן סיגרים. לכאורה גם הטיעון שאין טעם להצביע כי "כולם מושחתים" אינו חל על עמיר פרץ, עד שיוכח אחרת. אבל זה לא עוזר לו, מכיוון שמה שרבים מהבוחרים באמת חושבים הוא ש"כולם מושחתים, ומי שלא מושחת פראייר".

סקר "מאגר מוחות" גילה ששני שלישים מהצעירים החילונים אינם מתכוונים להצביע. הוא גילה גם ש-20% מהם שואבים את עיקר המידע שלהם על המערכת הפוליטית מהתוכנית "ארץ נהדרת". מסקנה אפשרית היא שלפני שפוסלים את המערכת הפוליטית כדאי לדעת עליה משהו, כי האמת היא שאייל קיציס הוא לא ראש הממשלה, שלי יחימוביץ' היא לא גבר מחופש לאשה ולמרות המבזקים "ארץ נהדרת" היא לא מהדורת חדשות.

אבל רבים מאתנו לא טורחים להתעדכן בנעשה בחדשות הפוליטיות, כי זה מביא אנרגיות שליליות והורס את הצ'י ומחסל את ההיי ופוליטיקה באה לנו מה זה לא בראש טוב. שלא לדבר על זה שאדם צריך ללכת עם הרגשות שלו, ולא ללכת לקלפי אם הוא לא במקום הזה. ואדם גם צריך לחיות את ההווה ולהצביע זה כל כך, אבל כל כך, עיסוק בעתיד.

ויש גם הנימוק שממילא הקול שלנו לא משפיע, שרק משקף את הכישלון המוחץ של לימודי האזרחות. האמת הפשוטה היא שמי שמצביע משפיע וגם מי שלא מצביע משפיע. מי שלא מצביע בעצם מחלק את הקול שלו, הרוב לקדימה ולימין וקצת לשמאל ולמפלגות הערביות. חשוב לדעת: 10% מהקול של הלא מצביע הולכים לישראל ביתנו, 10% לאיחוד הלאומי ו-10% לש"ס.

יש גם הנמנע המתפנק, זה שאין לו למי להצביע. כמו לקוח שנכנס לסניף של טיב טעם ומתלונן שאין מה לקנות, כמו אורחים שנכנסים לקוקטייל רב משתתפים ושואלים איפה כולם. בחירות הן אירוע צרכני. מפלגות מציעות לנו נציגים, מצע וזהות, ואנחנו רוכשים את מה שישרת אותנו בצורה הטובה ביותר. אבל אנחנו בוחרים ממה שיש, כי אי אפשר לקנות מפלגה בדיוטי פרי.

הסוג הגרוע ביותר של הנמנעים הם אלה שלא מצביעים, כדי להראות שלא אכפת להם. כשהיינו צעירים היינו משוכנעים שאדיש זה מגניב וגם אגואיסטי ואגוצנטרי זה מאוד IN. רבים מאתנו לא התבגרו עד היום, והם לא יצביעו פשוט כי זה לא משרת שום אינטרס מיידי שלהם וכי חשוב להם להראות שהם לא דואגים לכלל. מילא, אם היו משלמים להם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות