ביומיים האחרונים היה אפשר לטעות ולחשוב, כי הדרישה להתפטרות הרמטכ"ל נובעת בעיקר מהעובדה שמכר את מניותיו ב-12 ביולי בצהריים. ההתרכזות בסיפור הזה, במקום במחדלי המלחמה שסופרו שוב ושוב, וביתר בהירות ועוצמה בפי אנשי המילואים, יצרה לרמטכ"ל דימוי מטעה של קורבן ועודדה את הופעתם של עדי אופי בתקשורת. עוד לא עברו ארבעה ימים מהפסקת האש, וכבר נדמה כי המלחמה עצמה נשכחה והסיכוי להפיק לקחים קטן והולך.

שום תהליך של בירור לא יתחיל כל עוד הרמטכ"ל נשאר על כיסאו. גם עכשיו הרמטכ"ל עושה צעדי מגננה המעידים על שיקול דעת מוטעה ובריחה מאחריות. במקום לנצל כל במה כדי לומר שבמלחמה הזאת צה"ל התגלה בחולשתו - הן בהכנה המודיעינית, הן בהבנת האויב, הן ברמת האימונים שך חיילי המילואים, הן בלוגיסטיקה, ואולי אפילו בקונצפציה - במקום להתנצל על הטעויות, שאפילו הרמטכ"ל הודה בהן כשהביא שחקן חיזוק לאלוף פיקוד הצפון, דן חלוץ עושה צעדים מערערי אמון נוספים כשהוא מפרסם אזהרה לחיילים לא לדבר עם עיתונאים ומחליט לבדוק את פלט השיחות של קציניו הבכירים כדי לגלות מדליפים.

ממשלת ישראל פתחה במלחמה יזומה נגד חיזבאללה בתגובה על חטיפת החיילים וירי קטיושות על יישובי הצפון. מלחמה עם חיזבאללה היתה אולי בלתי נמנעת, אבל ההחלטה על העיתוי היתה נתונה באופן מלא בידי הממשלה, והיא לא בדקה את מוכנות הצבא ותוכניותיו והניחה כי צה"ל מוכן תמיד.

את ההיבט של קבלת ההחלטה צריך לבדוק, ואין הדבר מוריד ולו במעט מאחריותו של הרמטכ"ל, שאינה צריכה להתברר כלל בהיותה חלק מהגדרת תפקידו. אם הצבא לא היה מוכן למלחמה, והרמטכ"ל לא התריע על כך בעוד מועד - אחריותו הישירה למצב היא מובנת מאליה, גם אם יש אחראים נוספים.

נדמה, כי שר הביטחון בחר בדרך הקלה והבלתי מתקבלת על הדעת ביותר כדי לשחרר קיטור. הוא מינה ועדת חקירה נטולת סמכויות אך נשואת פנים, שחבריה ראויים אולי לכהן בוועדת חקירה ממלכתית, אבל אינם צריכים להסכים לכהן בוועדה חסרת סמכויות. ועדה זו אולי נועדה לדחות במעט את פיטורי הרמטכ"ל, או להעביר את ההחלטה משר הביטחון הלאה, ואולי היא נועדה למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק גם את הדרג המדיני. אם תקום ועדה ממלכתית, תפסיק ועדת ליפקין את עבודתה מיד, והזמן שבוזבז ידחה את הסקת המסקנות למועד רחוק יותר.

כל ההתנהלות הבלתי הגיונית הזאת מצטרפת למה שנראה כאן בחודש האחרון. החשש הוא, כי חיילי צה"ל צופים בבריחה הזאת מאחריות ומסיקים מכך, כי אין להם על מי לסמוך בסיבוב הבא.