המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

צדקת השמאל

המלחמה הוכיחה: רק הסכם עם הפלשתינאים ינטרל את הפצצה האזורית

  • עוזי ברעם
  • 30.08.2006
  • 00:00

מי ניצח במלחמה האכזרית והממושכת מכל, והיא המלחמה המילולית בין נצים ליונים? אם נבחן את מסקנות מלחמת לבנון אצל אנשי הימין, נוכל לראות את שכתוב ההיסטוריה במלוא עוזו. ישראל משלמת מחיר על אמונתה בשלום כוזב, על נסיגתה החפוזה מלבנון, על מהלך מופקר של אריאל שרון בהורדת יישובי גוש קטיף. העתיד, הם אומרים, רווי בסכנות, ומול הסכנות נחוצה דבקות יותר עמוקה בארץ ישראל, הבנה שאנו דור שעל כתפיו מונחת צוואה ציונית של הכחדת אויבינו.

בכל הנחות היסוד של מנהיגי הימין יש התעלמות מחשבתית ומילולית ממצבנו המסובך במזרח התיכון. לא מלחמת לבנון צריכה להדאיג את תושבי ישראל. מלחמת לבנון רק ציירה באורח מיניאטורי את מצבה הגיאוואסטרטגי של המדינה. מדינה קטנה, חזקה צבאית, דמוקרטית וצומחת כלכלית, ניצבת מול עולם ערבי חשדן ועוין. עולם שחש עצמו מוכה מהציוויליזציה המערבית ומקיומה של ישראל בלבו, ושעולה עלינו לאין ערוך בגודלו ושמצמצם את הפער באמצעות מוטיווציה, אמונה ויכולת צבאית.

העולם הערבי אמנם אינו מאוחד, אך דעת הקהל הערבית בירדן, בלבנון, בסעודיה, בסוריה ובמצרים אינה מתחלקת לפי "אוריינטציה אמריקאית" ו"אוריינטציה אחרת". היא חשה שותפות גורל ערבית מול ישראל, ואפילו מול "האיום האמריקאי". יש כאן סיפור מסוכן שמעמיד סימן שאלה על עתידה של ישראל כמדינה יהודית בלב עולם ערבי עוין.

מעולם לא הוכח כמו עתה כי היונים צדקו בדרכם. היונים השפויות הבינו את תמונת המצב האזורית. חתירתן להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל היתה כולה פרי אינטרס ישראלי מובהק. הן הבינו, שכדי לנתק את הנפץ מהרימון האזורי, יש להגיע להסכם שלום עם הפלשתינאים. הנחת היסוד היתה ונותרה ששלום כזה יביא ליחסים דיפלומטיים בין ישראל למדינות המפרץ ולסעודיה, למדינות המגרב ואולי יתנו תנופה להסכם עם סוריה ולבנון.

הם הבינו שכדי להשיג שלום כזה, יש לחזור לגבולות 67' ולהשיג פשרה בירושלים ולא להסכים בשום דרך לזכות השיבה. אבל הלובי של המתנחלים והסחיטה הרגשית שהפעילו על דעת הקהל עשו את שלהם. מדינאים ופוליטיקאים מכל קצות הקשת הבינו, שמהלך זה הוא הכרחי ומתבקש, אבל איך אפשר לעשות זאת מול דעת קהל זחוחה ובטוחה ביכולתנו להכחיד בכוח כל איום צבאי נגדנו?

מאבקנו בערפאת ובאש"ף החליש את שארית האמון בפתרון מדיני בתוככי ישראל והציב את פתח כמי שלא מסוגל לספק לפלשתינאים יציבות כלכלית ואפשרות לשלום. כשהגיע לשלטון יורשו של ערפאת, אבו מאזן, חששה ממשלת ישראל שגל המתינות שהביא עמו יחייב פתרון מדיני רדיקלי. פתרון ששרון לא רצה.

עשינו כל שיכולנו כדי לגמד את מעמדו של אבו מאזן. דרשנו ממנו אחריות כוללת לכל מעשי הטרור וגנזנו ביודעין את יכולתו לתפקד. מיאנו בכל כוח לשחרר אסירים כדי לחזק את מעמדו, וסברנו שמעמד רעוע של אבו מאזן ואש"ף יאפשרו את תוכנית ההתנתקות מבלי שניאלץ לשבת במו"מ לפתרון קבע אפשרי וישים. כשהמציאות טפחה על פנינו, בוצעה ההתנתקות. אחריה עלה חמאס לשלטון, ואז עלתה על הפרק במלוא עוזה תוכנית ההתכנסות, שהאוויר יצא ממנה במלחמה האחרונה.

עתה אנו ניצבים במצב מסובך משהיה, אך ברור לאן צריך להוליך את מדינת ישראל. שתי מטרות צריכות לעמוד ביסודו של כל משטר עתידי: ראשית, קימום צה"ל וחיזוקו לקראת המשימות שעשויות לעמוד בפניו. שנית, יוזמות מדיניות בלתי פוסקות; ניסיון לדיאלוג עם ההנהגה הפלשתינית שגם לה אינטרס כלכלי, חברתי ומדיני ליציאה מהבידוד והמצור; ויוזמות כלפי סוריה ולבנון שמחייבות מטמורפוזה מחשבתית בדעת הקהל בארץ.

הכותב הוא חבר כנסת לשעבר

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת