ימים ספורים לאחר שוך הקרבות בלבנון אץ רץ ארגון זכויות האדם "אמנסטי אינטרנשיונל" ופירסם דו"ח על פעולות ישראל בלבנון. במקביל עושה הארגון מאמצים לפרסם דו"ח על פעולות חיזבאללה נגד ישראל.

הדו"ח על ישראל קובע שפעולותיה היו מופרזות, פגעו במכוון במטרות אזרחיות ובאזרחים, ושקצתן מוגדרות פשעי מלחמה. בסוף הדו"ח קורא הארגון לאו"ם לפעול להקמת ועדת חקירה בלתי תלויה כדי שתבדוק את מעשי ישראל.

על העובדות אין מחלוקת כלל: נהרסו מתקני תשתית רבים בלבנון, בתים ודרכים נחרבו ומספר לא מבוטל של אזרחים נהרגו או נפצעו. ההבדל בין גישת אמנסטי לגישת ישראל הוא בסיבה לפגיעות. ישראל טענה שהפגיעות היו תוצאה של פעולות חוקיות וסבירות, בעוד שאמנסטי טוען שהיו מכוונות ומוגזמות. מכיוון שאיני משפטן, איני מתכוון להיכנס לשאלות אלה. עם זאת, ברצוני לציין כמה עניינים משמעותיים:

* בלי להמעיט בכאב תושבי לבנון, עצם הפגיעה בהם אינה ראיה לכך שבוצעו פשעי מלחמה. השאלה היא אם הפגיעה היתה מוצדקת או הכרחית, דבר שלא ניתן לחקור בלי בדיקה משני צדי הגבול. אמנסטי לא עשה זאת, ובחר לבדוק את נקודת המבט הלבנונית בלבד.

* ידיעותי על המלחמה נובעות מכלי התקשורת ומסיפוריהם של אנשים שהשתתפו בה. כמו אנשי אמנסטי, איני יודע אם מבנה זה או אחר שימש לצרכים צבאיים או לא. אנשי אמנסטי לא התאמצו לבדוק טענות של ישראל שמבנים מסוימים שימשו ללחימה. כך, למשל, מוקדש פרק ארוך בדו"ח להרס בבינת ג'בייל. אין שום אזכור לכך שבמקום נערכו קרבות עקובים מדם. הקורא התמים מבין שצה"ל ברשעותו פשוט מחק את בינת ג'בייל שעה שחקלאים תמימים עסקו בעיבוד שדותיהם. כידוע, אנשי חיזבאללה ירו על צה"ל באקדחי מים והפגיזו אותם בכדורי ספוג בלבד.

* אמנסטי ציין כמה מקרים שבהם נפגעו מפעלים אזרחיים. סביר להניח שלא היה זה מאמץ רב מדי לשאול את דוברת צה"ל מדוע הופצץ מפעל חלב או מפעל זכוכית. ייתכן שתשובת ישראל היתה מניחה את דעת הארגון, אף שמתוך היכרותי אותו, סביר שלא. עם זאת, עצם העובדה שהשאלה לא הופנתה לישראל היא מקרה בולט של חוסר מקצועיות.

* אמנסטי שולל למעשה את יכולתה של ישראל להשיב מלחמה במקרה כמו שאירע ב-12 ביולי. אמנם הוא משלם מס שפתיים לזכות להגנה עצמית, אך בה בעת קובע שאם קיים שימוש כפול (צבאי-אזרחי) במתקן, או שקיימת סבירות לכך שאוכלוסייה אזרחית תיפגע על ידי כך שהצד המגיב יפעל נגד מטרה "מעורבת", הספק צריך לפעול לטובת האזרחים.

במלים אחרות, חיזבאללה יכול לירות מכנסיות וממסגדים, מבתי ספר, מבתי חולים, מבתי קברות ומשכונות מגורים - וליהנות מחסינות מוחלטת. מסקרן לדעת: כיצד חושבים אנשי אמנסטי שניתן לפגוע בדרך צבאית בארגון כזה? שמא סבורים אנשיו שראוי שממשלת ישראל תכנס עצרות תפילה?

* "החיפזון מן השטן" - דו"ח אמנסטי נכתב במהירות. חשוב לארגון להיות רלוונטי ולכן הוא מעדיף לכתוב דו"ח ירוד ברמתו על פני עבודה אפורה ויסודית, שיכולה להיות בסיס לחקירה משמעותית יותר ולהסקת מסקנות מועילות.

מדובר בסך הכל בדו"ח פזיז שטוב היה לאמנסטי ולעולם אלמלא נכתב, שכן הוא מדגיש שוב את רמת המחקר הירודה שמאפיינת את הארגון בשנים האחרונות. ענייני זכויות אדם הם נושא חשוב מכדי שיטופלו על ידי חובבנים, וראוי שאנשי אמנסטי יפנימו זאת.

במלחמה, ככלל, יש להניח שמתבצעות עבירות על דיני המלחמה. ההבדל בין מדינה נאורה לפושעת הוא ביחס לאלה שעוברים על החוק: הראשונה באה אתם חשבון ואילו השנייה מחבקת אותם. אם ישראל רואה עצמה מדינה נאורה, עליה לשרש מקרבה תופעות חמורות, לפני שיעשו זאת אחרים במקומה.

הכותב היה בעבר יו"ר הסניף הישראלי של אמנסטי