שני החיילים שכיוונו אלי רובים דרוכים בתחילת השבוע נראו בגילם של הסטודנטים שלי. כשהפלאפון של אחד מהם צילצל והוא תלה את הרובה על כתפו ואמר לרותם שהוא יחזור אליה עוד מעט, חשבתי על אמא שלו שהיתה יכולה להיות חברה שלי, ושאלתי את עצמי מה הוא מספר לה כשהוא חוזר הביתה. "אל תעברו את העצים", הוא אמר, מצביע על ראש הגבעה שבה מסקנו זיתים. "אם אתם עוברים את העצים, אנחנו יורים בלי אזהרה". כששאלתי למה, ענה: "כי אחרי הגבעה יש יהודים. ומי שמתקרב ליהודים הוא מחבל".

לא התכוונו "לעבור את העצים" אף על פי שלא היה לנו ברור בדיוק למה הוא מתכוון, שכן העצים הרחוקים ביותר היו מרוחקים רק בכעשרה מטרים מאתנו. באנו, שמונה ישראלים, בעקבות הזמנתו של ארגון "שומרי משפט, רבנים לזכויות אדם", לסייע לפלשתינאים בכפר קליל שבאזור חווארה, במסיק הזיתים. היה יום נעים. מעונן במקצת, עם ריח של סתיו, ורצינו למסוק כמה שיותר זיתים ביום העבודה שקוצר בגלל הרמדאן.

למטה, ממרחק, אפשר היה לראות במשך כל הבוקר אנשים בודדים ההולכים מצד אחד לצד האחר של מחסום חווארה. רוב המכוניות עמדו במקום. המיניבוס שבו הגענו עוכב כי נסע על כביש שמיועד לישראלים בלבד. מדי פעם אפשר היה לשמוע צעקות שהמלה שחזרה בהן בקול גדול היתה "יאללה". אבו סלימאן, שבמטע הזיתים שלו מסקנו, הסביר שקולות השירה ששמענו מהעבר השני הם של המתנחלים הטובלים במעיין. מעיין שהיה פעם של כולם. עזבנו את אזור חווארה קצת אחרי שתיים. בעליות לירושלים שמענו ברדיו שפלשתינאי ניסה לדקור חייל במחסום חווארה ונורה למוות.

ההיסטוריה של הכיבוש לימדה אותנו שמעט מאוד חיילים הועמדו לדין על כך שהרגו פלשתינאי - עם או בלי סכין ביד. אני מניחה שהצבא יבדוק את האירוע ויאשר כי החייל פעל על פי הנהלים. אבל הבדיקה של הצבא - כמו זו של הוועדה הבודקת את המלחמה המיותרת בלבנון, או של ועדת החקירה הממלכתית, אם תוקם, ממילא תסייע מעט מאוד. את המתים הוועדות לא ישיבו, את הפצועים לא ירפאו ועתיד טוב יותר לא יבטיחו לנו. לא ועדות בדיקה או חקירה אנחנו צריכים אלא ועדות אמת ופיוס, בדומה לאלה שהוקמו בדרום אפריקה ובמדינות נוספות שבחרו בדרך של התפייסות, של בקשת סליחה על העבר ושל ניסיון לכונן עתיד טוב וצודק יותר.

ועדת חקירה ממלכתית אולי תבדוק איך לא היינו מוכנים למלחמה, אבל לא תבדוק למה אנחנו לא מוכנים לשלום. ביחס לאירוע במחסום חווארה אולי יבדקו אם הריגת הפלשתינאי היתה הכרחית, אבל לא למה המחסום הזה בכלל קיים ולמה חיילים מאיימים לירות ללא אזהרה במי שמתקרב ליהודים. ועדות בדיקה וחקירה לא יבדקו איך ולמה איבדנו את התקווה, ולמה ויתרנו על החלום לעתיד טוב יותר שבו נחיה ביחד, יהודים וערבים. ועדות בדיקה וחקירה לא ישאלו למה אנחנו לא מחפשים דרכים להידבר עם העולם הערבי שבתוכו אנחנו חיים.

עצי הזית בחווארה ניטעו על ידי פלשתינאים שנים רבות לפני שיהודים הקימו באזור התנחלויות ובנו בו כבישים המיועדים ליהודים בלבד, והשתלטו על המעיינות וסגרו את האזור במחסומים. עצי זית ניטעו בכל האזור, גם בישראל, שנים רבות לפני שרוב היהודים התיישבו בה.

אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית כדי לדעת שראש הממשלה שלנו אשם בכך שהוא לא מציע תוכנית לעתיד טוב יותר - עתיד בלי מחסומים, בלי חומות, בלי מלחמות. עתיד שבו נוכל למסוק זיתים ביחד, יהודים וערבים, ללא חשש. עתיד שבו לא יהיו זכויות יתר ליהודים. עתיד המבוסס על ההכרה בכך ש"כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם, כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה" - כפי שקובעת ההכרזה האוניוורסלית לזכויות האדם.

הכותבת מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית