שוחרי השלום צריכים לתמוך בצירופו של אביגדור ליברמן לממשלה. את התנגדותם של כמה משרי העבודה לכך אי אפשר להבין: וכי מה בדיוק ישתנה אז? ישראל תצא למלחמה מיותרת? מפעל ההתנחלויות יחוזק? הממשלה תשיב בשלילה להצעת השלום של סוריה? הגזענות כלפי אזרחי ישראל הערבים תגאה? צבא הכיבוש יתאכזר לפלשתינאים?

הרי את כל אלה מספקת לנו, בשפע, גם הממשלה בהרכבה הנוכחי, וצירופו של ליברמן רק יסיר מעליה את המסווה. עדיפה ממשלה ימנית קיצונית עם ליברמן וללא מסווה, על פני ממשלה בלי ליברמן ועם מסווה המתראה כמרכז-שמאל. בדיוק כמו המאבק המגוחך נגד המאחזים ה"לא חוקיים", שמכשיר למעשה את כל שאר ההתנחלויות ה"חוקיות", כך גם המאבק נגד צירופו של ליברמן נועד אך ורק להעניק מראית עין נאורה לממשלה ימנית קיצונית ולהכשיר את השתתפותה בה של מפלגת העבודה. התנגדותם של עמיר פרץ וכמה מחבריו לצירופו של ליברמן נגועה לכן בהתחסדות: הם כבר עכשיו חברים בממשלה שיצאה למלחמה נפסדת, שאומרת לא לסוריה, שמתאכזרת לפלשתינאים ושמחזקת את ההתנחלויות.

ליברמן אומר את מה שרבים חושבים. הגזענות והלאומנות שלו יצאו מהארון, בעוד שאצל רבים אחרים הן טמונות עמוק בתוכו, בעוד הם פועלים ברוחן. אין להם כל יתרון מוסרי עליו. גזען ולאומן גלוי עדיף על פני גזען ולאומן סמוי. לליברמן יש גם תוכנית סדורה, בניגוד לאהוד אולמרט, בנימין נתניהו או שמעון פרס, שאין לאיש מושג (כנראה גם לא להם) מה הם רוצים לעשות מחר בבוקר. ליברמן אולי נשמע קיצוני לאוזניים תמימות או מיתממות, אבל בהרבה עניינים הוא אומר בדיוק את מה שישראל עושה.

עוד ב-2001 פירסם ליברמן, כשר התשתיות, את תוכנית הקנטונים שלו. הוא הציע אז לחלק את הגדה לארבעה קנטונים, ללא אפשרות לתנועה ביניהם. זה בדיוק מה שישראל עושה בפועל - מרסקת את מרקם החיים בשטחים על ידי הפרדה פיזית אכזרית בין מחוז למחוז. גם בלי ליברמן, תושב שכם שרוצה לבקר את בנו בחברון נתקל במכשולים בלתי עבירים כמעט, ועל פגישה עם בנו בעזה הוא יכול רק לחלום. כשליברמן העלה את הצעתו, היו שנסערו; כשצה"ל מבצע את הדברים, איש כמעט אינו פוצה פה. כלום לא עדיף ליברמן שאומר את האמת על פני ממשלת אולמרט שמתעתעת?

ליברמן גם הסביר איך להגיע ל"הכרעה צבאית" מול הפלשתינאים: "בתוך 48 שעות אפשר להיכנס לכל המיפקדות, לכל המנהרות, לכל מחסני הנשק ואז אפשר לעבור הלאה, לתוכנית הקנטונים", אמר ב-2001 ל"הארץ". ומה מנסה ישראל לעשות בעזה, אמנם ללא הצלחה? מחסלת, הורגת, הורסת, בדיוק ברוח "ההכרעה הצבאית" ההזויה של ליברמן.

צירופו של ליברמן לממשלה יסיר מעליה את המסכה גם ביחס לעולם. לאחר שראש הממשלה נסוג מרעיון ההתכנסות, לא נותר לו בלאו הכי דבר להציע בתחום המדיני. ליברמן יראה לפלשתינאים ולעולם לאן באמת מועדות פניה של הממשלה הנוכחית. יידע העולם ויידעו הערבים באופן הברור ביותר שבירושלים מכהנת ממשלה לאומנית קיצונית, שפניה אינם לשלום.

סקר "ידיעות אחרונות" שפורסם בסוף השבוע והעניק 20 מנדטים לישראל ביתנו (רק הליכוד קיבל יותר באותו סקר), חושף גם את פניה האמיתיים של דעת הקהל בישראל: ימנית וקיצונית כפי שלא היתה מעולם. גם זאת מוטב שנדע. איזו דרך ארוכה עברנו מאז שמאיר כהנא הוחרם בכנסת בידי רוב סיעות הבית, ועד שליברמן הפך להיות מועמד לגיטימי ל"שר ביטחוני". בבחירות הבאות שוב לא ידובר עוד בליברמן כמנהיג שוליים, אולי הוא אפילו יהיה ראש ממשלה יום אחד. הדעת נותנת שממשלת ימין קיצוני בראשותו תצטרך להוביל לחרם בינלאומי על ישראל, בדיוק כזה שהוטל על ממשלת החמאס. אולי דווקא הקצנה מפחידה כזאת תגרום לעולם להתערב סוף סוף בנחישות כדי להביא את הסכסוך אל סיומו.

לא קשה לנחש איך היתה ישראל מגיבה לו צורף איש כליברמן לאחת מממשלות אירופה. כשירג היידר הגזען הצטרף לממשלת אוסטריה, בפברואר 2000, החזירה ישראל את שגרירה והחרימה כל מגע עם נציגי ממשלת אוסטריה. אבל מה שאסור לאוסטריה מותר לנו והעולם אינו מניד בינתיים עפעף.

האינסטינקט הטבעי של שוחרי השלום בישראל - להתנגד בחריפות לאדם שקורא לטרנספר של יישובים שלמים ולגירוש כל אזרח שאינו "נאמן" למדינה, ששואף למדינה "נקייה" מערבים ושמכיר רק את שפת הכוח - מובן ונכון. במינויו של שר בעל השקפה פשיסטית טמון נזק חינוכי וחברתי חמור. גם העובדה שליברמן מעצב במידה רבה את השקפת עולמם של רבים מכמיליון עולי בריה"מ לשעבר היא בשורה קשה לחברה הישראלית. ולמרות כל זאת, עדיף הגזען המוצהר על פני הצבועים, שאולי מדברים שלום אבל עושים מלחמה. ליברמן לשלטון? הוא כבר מזמן שם.