צבי בראל | מבית ביאליק עד בית יהונתן

הגיע הזמן לסידורים קטנים. כמעט שוליים. שום דבר שיכול להשתוות למפעל הענק ולהפרות החוק האדירות שליוו ומלוות אותו. אחרי שהמתנחלים ומדינת ישראל חילקו ביניהם את קרקעות המדינה בגדה המערבית; אחרי ש-99 או 88 או 105 מאחזים (תלוי את מי שואלים) בלתי חוקיים הוקמו; אחרי שמספרם הרשמי קטן ל-26 בתרגיל מתמטי-מדיני, שלפיו ישראל הכירה רק באי-חוקיותם של המאחזים שהוקמו מאז 2001, ואחר כך צימצמה את מספרם ל-16 ומשם צנח מספרם ל-9, שגם הם ממתינים עכשיו לארכה; לאחר שהממשלה הסבירה לבג"ץ שלא יכלה לבצע את הפינוי, כי היתה עסוקה מדי בפיקוח על ההקפאה; ובעיקר כשבגדה מתגוררים כבר יותר מ-350 אלף מתנחלים (לא כולל מזרח ירושלים) - נותרו רק שני עניינים שמתווך דירות רגיל יכול לפתור ברגע. בית יהונתן בסילוואן ובתי משפחות פרץ וקליין במאחז הבלתי חוקי גבעת היובל.

לא ברור על מה נזעקו הנזעקים. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת הציע עסקת חילופין נדל"נית סבירה: בית יהונתן לא יפונה ולא ייאטם, ובתמורה תדחה העירייה את פינוי בית אבו נאב שבו מתגוררים פלסטינים. בית שבו גרים יהודים באופן בלתי חוקי יוחלף בבית שבו מתגוררים פלסטינים באופן בלתי חוקי.

אז מה אם בית המשפט פסק שיש לאטום את בית יהונתן? לא חבל ככה לאבד בית גדול ויפה? וכי פסיקת בית המשפט היא סוף פסוק? אפילו בית המשפט העליון יודע שהחלטותיו הן רק המלצה. וכלום אין זה בית המשפט עצמו שמסכים בכל פעם לתת עוד ארכה ועוד ארכה? גם הוא כבר מזמן היה צריך להסיק שחוק זה דבר נאה, אבל צירוף המלים "מדינת חוק" דומה לצירוף המלים "יהודית ודמוקרטית" - קודם מדינה ואחר כך חוק, קודם יהודית ואחר כך דמוקרטית.

גם הסערה סביב בתיהן הלא חוקיים של משפחות פרץ וקליין במאחז לא חוקי מיותרת. נכון, גם בעניינם יש החלטה נושנה של בית משפט, מ-2001 - דבר שלא הפריע לבנות במקום עוד ארבעה בתים ואף להעניק למתנחלים שהתיישבו בהם 77 אלף שקלים, ואחר כך לצפצף על צווי ההריסה שהוצאו ב-2005, ועכשיו לנסות למנוע את הריסתם, שכן מדובר בבתי לוחמים שנפלו. כי לא בפתרון דיור מדובר כאן אלא בבתים סמליים, בדיוק כמו שבית יהונתן, ע"ש יהונתן פולארד, נהפך לסמל.

אכן יש בניינים בני מזל. כאלה שבהייררכיית העבירות שליוו את בנייתם, או את ההשתלטות עליהם, זכו בהילת הגנה. כאילו שבעצם כינוים בשם הם נהפכו למבנים לשימור. כמו בית ביאליק, או בית שלוש - כך גם בית יהונתן, בית פרץ ובית קליין, לכולם שם ומעמד והילה אחת.

האמת שהכל היה יכול להסתדר מצוין לולא שכנה לצד מדינת המתנחלים עוד מדינה יהודית, מדינת ישראל, שאזרחיה כפופים במקרה לאותו חוק ולאותם בתי משפט. מדינה תמימה, שעדיין מאמינה בשלטון החוק ורועדת מפחד שמא הייררכיית העבירות והבעיטה בחוק שמקובלות בשטחים הכבושים יזלגו אליה. שהאזרח כהן מגדרה - שבביתו, הידוע כ"בית כהן", צמחה לה מרפסת לא חוקית - ידרוש יחס דומה לזה שניתן לבית יהונתן. שהפולש שפירא משכונת שפירא יבטל את הדרישה לפנות את דירת שכנו הפולש, בתנאי שהוא יוכל להמשיך לגור בדירתו. לא בגלל ההיגיון והצדק אלא רק מכוח עקרון השוויון בפני החוק, כי גם לאזרחי ישראל מגיע להיות עבריינים כמו המתנחלים.

מהר מדי מתברר, שתרבות ההתנחלות מעצבת את פניה של מדינת ישראל. שם, מעבר לקו הירוק, נרקחות הנורמות שאפילו בתי המשפט בישראל אינם יכולים להן. שם נחקקים חוקיה החדשים וסמליה החדשים, הנדל"ניים, של מדינת ישראל. יש"ע - לימדו אותנו - זה כאן.

עכשיו: מיטב הטורים מאת מיטב הכותבים אצלכם במייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ