אמיר אורן | תבוסה אסטרטגית לברק ונתניהו

"אני מציע לך כי תאשר את יציאת הסיור בחצי אי סיני. הסיור צריך לצאת ביום ה' זה ולחזור בשבת. נעשו הכנות רבות ומסובכות. נוכל במשך ימים אלה להימנע, ככל האפשר, ממגע עם המשמרות המצריים ברצועת עזה. לא נראית אפשרות דחיית הסיור לחודש. אם תחליט שלא לבצעו עתה - מוטב לבטלו כליל". העתק נאמן למקור, בחתימת משה דיין, כאשר רגל ה"ה'" של משה חותכת שמאלה, נוסקת, שוברת לימין ומתחילה את ה"ד" של דיין.

בראש הפתק של דיין, השמור בידי מי שהיה ראש ענף המבצעים שלו, מנחם (מן) אבירם, מופיע הנמען: "בן גוריון". פשוט כך, בן גוריון, לא "שר הביטחון". הרמטכ"ל דיין והממונה הישיר עליו, שחזר משדה בוקר ועמד לתפוס שוב את מקומו בראשות הממשלה, התכתבו בעיצומה של ישיבת ממשלה ביוני 1955. מראש הממשלה המתון, משה שרת, התעלמו.

דיין דחף למלחמה יזומה נגד מצרים. בן גוריון, שניצח על ההסלמה שבפעולת הגמול הגדולה של צנחני אריק שרון בעזה ("חץ שחור"), התנה את תמיכתו בתוכנית דיין ביצירת תנאים מדיניים. בינתיים נדרשו הכנות צבאיות, כולל הסיור לבדיקת ציר התנועה מדרום הנגב לשארם א-שייח ("מבצע ירקון"). התכלית המלחמתית תושג רק לאחר כשנה וחצי, במבצע "קדש".

בנוסף להקשר המצרי המתחדש, המאלף ביותר בפרשיה ישנה זו הוא מה שניתן ללמוד ממנה על יחסי הדרג המדיני עם הרמטכ"ל. בפתק לבן גוריון דיין מדגיש בקו את המלים "נוכל במשך ימים אלה להימנע, ככל האפשר" ממגע קרבי עם המצרים. על כך ענה בן גוריון, "טוב, האחריות על השורות המודגשות עליך".

רוצה לומר, המדינאים מאשרים, אבל מאותו רגע הכוח להתאפק או להסתבך נמצא בידי הדרג הצבאי. הרמטכ"ל אינו משקיף תמים. בידיו לנתק מגע, לחולל תקרית, להרחיב התנגשות מקומית לכדי מלחמה. המלצתו כמעט מכתיבה לממשלה את הקו, במיוחד כאשר יוקרת הפוליטיקאים נמוכה והם חוששים מדו"ח ועדת החקירה של התקלה הבאה. אם הרמטכ"ל ימליץ שלא לתקוף באיראן, דבריו - שייאמרו גם לגורמי הכנסת ולבסוף לציבור - יכריעו את הכף.

לכן, מינויו של בני גנץ לרמטכ"ל אינו רק כישלון אישי של אהוד ברק ובנימין נתניהו. זאת תבוסתם האסטרטגית, התפוררות הקו שלהם בסוגיה האיראנית. גנץ, שכסגן הרמטכ"ל ריכז את עבודת המטה בסוגיה זו, אינו חבר במשמרות המהפכה של ברק ונתניהו. הוא משתייך למחנה השקול, שבראשו עמד עד כה גבי אשכנזי.

עוד במחנה זה: האלופים גדי אייזנקוט (פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל הבא), אמיר אשל (אגף התכנון) ואולי גם ראש אמ"ן אביב כוכבי. טייס הקרב אשל הוא המועמד המוביל לפיקוד על חיל האוויר לאחר עידו נחושתן, בקיץ 2012. רמטכ"ל כיואב גלנט היה מסוגל להתפתות לדלג על אשל, לקלוע לדעת גדולים ולהמליץ למנות למפקד חיל האוויר את מזכירו הצבאי של נתניהו, נווט הקרב יוחנן לוקר.

שום תפקיד קודם, גם לא סגן הרמטכ"ל, גם לא עשור של חמישה תפקידי אלוף, אינו מכין באמת את הזוכה המאושר בתפקיד הרמטכ"ל לצפוי לו מהדקה הראשונה. כל חייו הצבאיים נהנה ממידה של חסינות. אחריותו היתה חלקית וכך גם חשיפתו. עכשיו הכל, וגם כל העיניים, עליו.

המבחן הפנימי של גנץ, שיקום רוחה המעורערת של הקצונה, קשה אך פשוט. האתגר המורכב שלו יהיה כלפי מעלה. לא להציע "סיור בחצי אי סיני" שמוכרחים "לבצע עכשיו או לבטל כליל". לא להיגרר להרפתקות שלמענן רצו ברק ונתניהו בשיתוף הפעולה של גלנט.

עכשיו: מיטב הטורים מאת מיטב הכותבים אצלכם במייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ