בשבוע שעבר פורסם בעמודים אלה מאמרה של סיון פיסטרוב, "הבטחות שווא בנגב" ("הארץ", 20.3). פיסטרוב, סטודנטית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הלינה על הפוליטיקאים המרבים לפזר הבטחות וממעטים לממשן, ותיארה מציאות פסימית.

לטעמי, תיאוריה אינם משקפים את המצב לאשורו. אני נמצא בנגב מאז שייסדתי את עמותת איילים ב-2002, כדי לחזק את ההתיישבות, המעורבות החברתית והיזמות בנגב ובגליל. אני ומאות הסטודנטים השותפים בעמותה והמתגוררים בנגב יכולים להעיד שממשלות ישראל מאמצות את הנגב לחיקן ומייעדות תקציבים ותוכניות לפיתוחו.

כפעיל לקידום הנגב, אני יכול להעיד שדלתות משרדי הממשלה תמיד פתוחות לפני. ראש וראשון להם הוא המשרד לפיתוח הנגב והגליל, בראשות המשנה לראש הממשלה סילבן שלום, שנרתם לסייע לעמותה לממש את תוכניתה ליישב עוד ועוד צעירים בנגב.

הנגב נהנה בשנים האחרונות מתנופה כלכלית יוצאת דופן: אזורי תעשייה מתקדמים מוקמים בו, חממות טכנולוגיות פועלות בשטחו וחברות ענק בוחרות להקים בו מרכזי פיתוח. עידוד יזמים, משקיעים ומעסיקים יאפשר את המשך מגמת הצמיחה. כך נוכל לשנות את המפה התעסוקתית בנגב.

החלטת הממשלה, התומכת בהגדלת כפרי הסטודנטים של עמותת איילים ובהרחבת פעילותם, תורמת משמעותית לפיתוח הפעילות ההתיישבותית, הקהילתית, החינוכית, התעסוקתית והיזמית בנגב. היא מעודדת סטודנטים ממרכז הארץ להקים את ביתם כאן, באמצע המדבר.

פיסטרוב אינה מודעת לכך, אך למרות הפסימיות שלה היא נמנית עם הכוח המניע של התהליך הזה. האוכלוסייה החזקה והאיכותית של הנגב היא אבן שואבת לאוכלוסיות נוספות ממרכז הארץ. הצטרפות של תושבים נוספים תחזק את האוכלוסייה הקיימת, וכך יזכו כל אנשי האזור לחיי קהילה עשירים, המספקים איכויות שתושבי המרכז יכולים רק לחלום עליהן.

הכותב הוא המייסד והמנכ"ל של עמותת איילים - להתיישבות סטודנטים ויזמים בנגב ובגליל