בנימין נתניהו בנה סביב עצמו מבוך ללא מוצא. שלטונו נתון בסכנת התפוררות, שתביא להקדמת הבחירות או לכינון ממשלה בהרכב אחר בכנסת הנוכחית. התרסקה התוכנית הגדולה שלו, להושיע את ישראל בהפצצת איראן בעודו בולם מהלכים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח-ירושלים. ההכרעה בעניין איראן מתרחקת, והטבעת המדינית מתהדקת. הילרי קלינטון וג'ורג' מיטשל סיפקו לכך בסוף השבוע ראיות נוספות.

מהלכיו המגושמים של נתניהו להפגנת אחדות, נחישות והחלטיות השיגו כרגיל את ההיפך. הם כללו החלטה, מילולית יותר ממעשית, להפיץ לכל ערכות-מגן (מסר לעולם שישראל מתכוננת לתקוף את איראן ולספוג תגובה כימית וביולוגית), ומאמץ נואש לתגבור הממשלה בסיעת קדימה, כולה או מקצתה, במסגרת מבצעי החיסול של סוף השנה - רבע מחיר וללא מע"מ. לא נמצאו לו כתפיות פוליטיות שיחזיקו את מכנסיו לעת נשירת חגורתם וכפתוריהם.

ההישארות באופוזיציה לא הזיקה לקדימה, לפי סקר דעת-קהל שלה. אילו נערכו הבחירות עתה היו קדימה והליכוד זוכות ב-31 ח"כים כל אחת, והעבודה היתה צונחת למחצית כוחה, שישה חברים, פחות אף ממרצ, עם שמונה; וזה עוד לפני פרישת אופיר פינס.

אלא שהתצלום הקבוצתי של הליכוד מטעה. רוב חבריו - במרכז, בסיעה ואף בממשלה - קרובים יותר למשה פייגלין מאשר לנתניהו של שתי ההחלטות המשקפות סטייה ממצעו - ההשלמה המסויגת עם מדינה פלסטינית והקפאת הבנייה בהתנחלויות. הפוליטיקאים בליכוד חוששים מנקמת הפייגלינים בבחירות הבאות. אם יעמיד נתניהו את כניעתו לברק אובמה להצבעה במפלגתו, יפסיד. מצבו יורע ברגע חידוש השיחות עם מחמוד עבאס, שתכליתן המוצהרת תהיה החזרת ישראל לקו הירוק, גם במזרח-ירושלים, ובכפוף להסכמה פלסטינית לקבל שטח חלופי תמורת גושי ההתנחלויות. סד הזמן הוא שנתיים, כפשרה בין שלוש השנים שדרש נתניהו, במגמה שקופה לכרוך את השיחות בעונת הבחירות בארה"ב ובישראל, לבין השנה שתבע אבו מאזן.

נתניהו נמחץ בין שני בתים: הבית הלבן וישראל ביתנו. אם יחליט היועץ המשפטי להגיש כתב אישום נגד אביגדור ליברמן, עשוי ליברמן להחליט שבחתירתו להסדר טיעון נטול מאסר, מוטב לו לפרק את הממשלה - ואולי גם את הכנסת - ולעטות תחפושת מתונה בממשלה שבמרכזה קדימה והעבודה.

זרמי מעמקים אלה מציפים את דיבוק ההתמודדות של שאול מופז. אם יזכה בהנהגת קדימה, אפשר שיקים ממשלה ללא בחירות. אין לו סיכוי ממשי לעשות זאת לאחר בחירות, כי הצלחת קדימה תלויה בציפי לבני ובנכסים מעטים כרוני בר-און, צחי הנגבי ואולי גם דן חלוץ, שלבנון מתרחקת ממנו. מופז הוא נטל. הקולות שהלכו מהליכוד ומהעבודה לקדימה בראשות לבני יימוגו אם מופז ינצח.

בהתמודדויות מפלגתיות מקובל לדרוש מהמתחרים להישבע אמונים אם יפסידו. זה סביר בתרבות פוליטית של רייגן מול בוש ואובמה מול הילרי. בישראל, מיצחק רבין נגד שמעון פרס, דרך יצחק שמיר נגד אריאל שרון ודוד לוי ועד ללבני נגד מופז בסיבוב הקודם, מספר 2 מסרב לקבל את מרותו של מספר 1, וחותר תחתיו. נכון יותר להחתים את המתמודדים על התחייבות הפוכה - המפסיד פורש. לבני לא תוכל לשרת תחת מופז ולא תוכל לסמוך עליו אם תנצח אותו בשנית ובשלישית. אדרבה, יתמודדו שוב, והמפסיד יתכבד ויילך הביתה.