מי שמתבונן בישראל בימים אלה - הזובור שעבר שגריר טורקיה היה רק המופע האחרון - רואה לפניו את הבריון של השכונה. שומר נפשו ירחק מן המשוגע אטום הלב וכבד השכל הזה, הפועל על פי קוד בלעדי של "כבוד לאומי" - כלומר חרחור ריב ומדון, המזיק לאינטרסים של המדינה.

אלא שההשתוללות מחוץ לבית מתגמדת לעומת ההתפרעות מבית. מאז הושבעו, מתחרות ביניהן הממשלה והכנסת מי תקשה יותר על חיי הערבים אזרחי המדינה. שיא ההתפרעות מתחולל בתחום הקרקעות. המחטפים שמבצעות בו הרשות המבצעת והרשות המחוקקת הם מופת של רשעות ואווילות. רשעות - מפני שכל החוקים והרפורמות החדשים מכוונים בפירוש לשלול מערבים את הזכות האזרחית המובנת מאליה של קניית אדמה ומגורים עליה. אווילות - כי דומה שאין פוליטיקאי שלא משתוקק להשפיל ולהתסיס את הציבור הערבי.

לרגע קצר אחד השלו את עצמם ערבים מבוססים מבחינה כלכלית, שהרפורמה הקרקעית תשחק לטובתם. הלוא הממשלה החליטה לפתוח את שוק הנדל"ן, לשחרר את הקרקע מאחיזתו הממלכתית של מינהל מקרקעי ישראל ולהחליפו בשוק החופשי. כל מי שיש לו קצת מזומנים יוכל, אפוא, לקנות אדמה בכל מקום שירצה.

את הממשלה זה בוודאי הצחיק. באותה נשימה היא קבעה, בתיקון מספר 7 לחוק מאוגוסט 2009, כי מתוך 13 החברים במועצת המינהל שישה יהיו נציגי הקרן הקיימת (כלומר בעלי עניין ויכולת למנוע מערבי לקנות אדמה), השאירה לעצמה את הזכות להגדיל את נציגותה-היא, ועשתה עסקת חליפין עם הקק"ל, לפיה זו תוותר על קרקעות באזורי הנדל"ן הלוהטים במרכז (שלמרות הנבואות ההיסטריות בדבר "מיליונרים מהנסיכויות שישתלטו על גוש דן" אף ערבי אפילו לא ניסה לקנות שם), ותקבל שליטה בנגב ובגליל.

הסידור החדש הזה מקצין מציאות שהיתה בעייתית מלכתחילה. אותן אדמות שהמדינה הפקיעה בעבר מהערבים "לצרכים ציבוריים", ואשר נכנסו למאגר הקרקעות הגדול שהיא מחזיקה בידיה, הופרטו, והן נמכרות עכשיו לכל המרבה במחיר. בתנאי שהוא יהודי, כמובן. בשום מקום לא תלויה אמנם לוחית נחושת עם הכתובת "אין כניסה לערבים", אבל פרט לזה כל כללי המערב הפרוע תקפים.

אלא שבניגוד לעיירות שהשריף קובע את חוקיהן המקומיים, כאן דואג השלטון המרכזי לסגירה הרמטית של יישובים בפני ערבים. כך העבירו הח"כים שי חרמש וישראל חסון (קדימה) בדצמבר האחרון תיקון לחוק, המאפשר לוועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים לדחות אנשים "שלא מתאימים ליישוב". מדובר ביישובים קטנים והומוגניים, היתממו הח"כים, לא בערים גדולות. האם הם שכחו איך בכרמיאל הצליחו להדיר ערבים שרצו לקנות אדמות בפרויקט וילות ב-2004, ואיך עשירי יפו היהודים הסתגרו מאחורי גדר? הרי לא סביר, התחכמו, שאדם שאוכל בשר, למשל, יתקבל ליישוב כמו אמירים! אז מה, ענה להם בשאלה ח"כ חנא סווייד (חד"ש), צמחוני מוסלמי כן יקבלו?

צריך להקים יישובים קהילתיים לערבים, התחסדו יוזמי החוק, בידיעה ברורה שמאז קום המדינה לא נוסד בגליל אף לא יישוב ערבי חדש אחד, ושכל הממשלות מפגינות יעילות יתר בהריסת כל חריגת בנייה ביישובים הקיימים. ההצעה לתיקון חוק מינהל מקרקעי ישראל "להקצאה שוויונית לאוכלוסייה הערבית" שהגישו ח"כים ערבים, לעומת זאת, נכשלה. ולא בפעם הראשונה.

החוק "נועד לשמר את היכולת להגשמת החזון הציוני", הסביר חסון, כאילו המדינה עדיין לא קמה. בעיני ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד) אין די בחוק, שאינו "מתקן את בג"ץ קעדאן" - כאילו הכנסת היא מחתרת הלוחמת נגד הספר הלבן של בג"ץ. כך בועטות הכנסת והממשלה בעקרון השוויון, ומחריפות את מאבקן נגד בית המשפט, שנותר הכתובת האחרונה לאזרחים הערבים (סוויד עתר בשבוע שעבר לבג"ץ נגד הרפורמה), וכך סוגרת ישראל ציבור שלם בתוכה והופכת אותו לאירידנטה מקופחת ומרה.