לקח לי קצת זמן להבין מה בעצם שואלים אותי. מדוע דווקא התביעה של חרדים להפריד בין גברים לנשים באוטובוסים זוכה פתאום להתעניינות מיוחדת? הרי גברים ונשים חרדים מופרדים בכל מקום בבית הכנסת, בבתי הספר, באולמות החתונות. יש להם אפילו חופי רחצה נפרדים, כלומר ימים נפרדים לרחצה בים. זה, דרך אגב, פתרון נוח וחסכוני גם לתחבורה הציבורית: גברים ייסעו בימים הלא-זוגיים ונשים בימים הזוגיים (הפוך מימי הרחצה, יש להניח, כי הרי לא ייתכן שאשה תבלה את יום שישי על שפת הים).

למי אכפת בעצם? מדוע אנשים שחיים תחת משטר הפרדה, שכל קיומם מעורב בהפרדה, באינספור הפרדות, שכופים הפרדות על אחרים ומשתתפים ברצון בכל כך הרבה הפרדות שכופים עליהם, מדוע הם מתעוררים פתאום, כשמדובר בהפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים שמשרתים קהילות של חרדים?

מה הופך את ההפרדה הזאת לנפרדת מכל האחרות: בין יישובים של חרדים ליישובים של דתיים לאומיים ליישובים של לאומיים לא דתיים ליישובים של ערבים; בין ילדים לילדות בבתי הספר, ובין בתי ספר ליהודים לבתי ספר לערבים; בין כבישים ליהודים לכבישים ללא יהודים; בין מתנחלים לנתינים הפלסטינים השקופים, שביניהם ועל אדמותיהם הם חיים; בין הפלסטינים האלה לאדמות שעוד נותרו להם, להורים שלהם שגרים בעזה, לילדים שלהם שנסעו ללמוד בחו"ל וכבר לא יכולים לחזור. ועוד אפשר להוסיף כהנה וכהנה.

אבל אולי ההפרדה הזאת מיוחדת מפני שהיא אינה רק הפרדה בתוך הקהילה החרדית, אלא הפרדה שמנסים לכפות אותה "עלינו" אנחנו, מי שלא נהיה, שלא מוכנים שיכפו עלינו הפרדות. אכן, כמשדברים על הפרדות ראוי להפריד בין הפרדות כפויות להפרדות מרצון. מדינה מתוקנת צריכה לכבד הפרדות מרצון ולפעמים גם להקצות להן משאבים (כן, לממן חינוך לקהילות שמבקשות הפרדה, בדיוק כמו שמממנים את החינוך הממלכתי). מדינה מתוקנת צריכה לבטל הפרדות כפויות ובדרך כלל גם להקצות משאבים, שיאפשרו להתגבר על מכשולים שמערימים הרגלי הפרדה ממוסדים.

לפני שמתחילים לעיין בכובד ראש בשאלה האם התמיכה הזאת מקנה למדינה זכות להתערב באופי החינוך הנפרד או בתנאי הקבלה ליישובים הקהילתיים, ראוי לזכור שהמדינה שלנו אינה מדינה מתוקנת. היא מתערבת בגסות בהפרדות מרצון וכופה באלימות הפרדות שצריך לבטל. והיא כופה הרבה הפרדות כאלה, ומשתמשת באזרחים המופרדים, שהפרדה נהפכה להם לעניין מובן מאליו, כדי לאכוף אותן בכוח. בראש וראשונה מדובר כמובן בהפרדה בין אזרחים ללא-אזרחים. ההפרדה הזאת איננה סתם עניין של מדיניות שאפשר לבטל זו הרי צורת המשטר שלנו. מפרידים, טלו קורה מבין עיניכם. לפני שאתם יוצאים מגדרכם, כשקהילה שכל קיומה מבוסס על הפרדות מרצון מבקשת לקיים הפרדה כזאת בעוד תחום של חייה, שימו לב כמה מנות של הפרדה אתם שותים עם קפה הבוקר שלכם.

פרופ' אופיר מלמד במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב, הוא ראש פרויקט הלקסיקון למחשבה פוליטית במרכז מינרבה למדעי הרוח ועמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן.