הרעיון להעניק זכות בחירה לכנסת לאזרחים ישראלים היושבים בחו"ל הוא לא דמוקרטי ולא ציוני. לכן אין זה משנה מי ייהנה ממנו פוליטית - יש להתנגד לו עקרונית.

זכות הבחירה היא אבן-התשתית של תפישת האזרחות הדמוקרטית. היא מעוגנת בהנחת היסוד, שלפיה העם גם מהווה את בסיס הלגיטימיות של ההכרעה הפוליטית וגם מי שבסופו של דבר מפעיל אותה. בכך מקופלת ההצדקה המוסרית העקרונית של השיטה הדמוקרטית: מי שמקבל את ההכרעה יישא גם בתוצאותיה, לטוב ולרע. השתתפות ללא נשיאה באחריות היא בלתי מוסרית ומערערת את יסודות הדמוקרטיה.

נכון אמנם שדמוקרטיות ותיקות כמו ארה"ב, בריטניה וצרפת מעניקות זכות הצבעה גם לאזרחים החיים מחוץ לגבולותיהן (אין מדובר ב"מרבית המדינות הדמוקרטיות", כפי שנטען בהצעת צעת החוק של ישראל ביתנו). אבל ההבדל ביניהן לבין ישראל הוא עמוק ומהותי.

ראשית, בכל אחת מן המדינות הללו שיעור האזרחים החיים מחוץ לגבולות מדינתם הוא זניח ביחס לכלל האוכלוסייה. לפיכך, מתן זכות הכרעה לציבור הזה לא ישנה באופן מהותי את תוצאות ההצבעה. מדובר יותר באקט של הזדהות. אצלנו מדובר במאות אלפים, המהווים אחוז ניכר מאזרחי המדינה.

שנית, ברוב המקרים מדובר באזרחים החיים בחו"ל באופן זמני. לעומת זאת, במקרה הישראלי, מדובר בעיקר בישראלים שעזבו את ארצם לצמיתות, אף כי ייתכן שהם שומרים על זיקה נפשית אליה.

שלישית, אף מדינה מהמדינות הללו אינה ניצבת לפני הכרעות גורליות כישראל. הסוגיות שבהן אנחנו צריכים להכריע הן סוגיות של מלחמה ושלום, שיקבעו את עצם קיומנו. לכן, הענקת זכות הכרעה למי שאינו חי כאן ולא יישא בתוצאות איננה אלא הפקרות מוסרית.

ואחרון אחרון: מציעי החוק מביאים כדוגמה את ארה"ב. ואולם, כל אזרח אמריקאי החי בחו"ל חייב לשלם מס הכנסה לארה"ב ולהגיש דו"ח שנתי על הכנסותיו לרשויות המס האמריקאיות. ההיגיון ברור - אין "ארוחות חינם": המבקש להשתתף, חייב לשאת בנטל. אינני בטוח שהישראלים החיים בארה"ב וסבורים כי "מגיע" להם להשתתף בבחירות יהיו גם מוכנים לשלם מס הכנסה למדינה.

מעבר לעניין הדמוקרטי קיים גם העניין הציוני. מדינת ישראל נועדה להיות מדינת הלאום של העם היהודי, והיא בנויה על ההנחה שיש משמעות לקיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל. הענקת זכות בחירה למי שעזבו את הארץ - וזו זכותם - מטשטשת את ההבחנה בין ישראל ליהדות הגולה. אולי אין לכנות את העוזבים "יורדים", אבל מתן זכות בחירה מעניק לגיטימציה לעזיבת הארץ. עזיבתם של ישראלים רבים את הארץ נובעת לא רק מן הגלובליזציה, אלא גם מהעובדה שהיהודים היו עם נע ונד במשך אלפי שנים. הציונות ביקשה לעגן אותם במולדתם, והצעת החוק - בטשטשה את ההבחנה בין חיים בישראל לחיים בגולה - חותרת תחת מטרת-העל הציונית: להיות עם חופשי בארצנו. זו אינה רק סיסמה, אלא מטרה אמיתית ומוחשית.

העובדה שהצעת החוק באה מכיוונן של מפלגות הרואות עצמן פטריוטיות לעילא מעלה ספקות רציניים באשר למניעיה.