ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר החוץ, אביגדור ליברמן, הודיעו השבוע כי יקדמו חקיקה שתאפשר לישראלים החיים בחו"ל להצביע בבחירות לכנסת במדינות מגוריהם. הרעיון אינו חדש; הוא מועלה מדי כמה שנים בידי פוליטיקאים מהימין, המקווים להשיג באמצעותו שתי מטרות: לערער את הטיעון הדמוגרפי, המחייב את חלוקת הארץ עם הפלסטינים כדי שישראל תשמור על זהותה היהודית והדמוקרטית; ולהנציח את הרוב של מפלגות ימניות בכנסת, מתוך הנחה שרוב הישראלים המהגרים מחזיקים בעמדות לאומניות.

נתניהו הצדיק את הרעיון בנימוק, שמדינות רבות מאפשרות לאזרחיהן החיים בחו"ל להשתתף בבחירות מרחוק. כך אמנם נהוג בדמוקרטיות כארצות הברית, בריטניה וצרפת, אך הנסיבות בישראל שונות. שיעור הישראלים שהיגרו מן הארץ גבוה בהרבה משיעור המהגרים בדמוקרטיות המערביות. קשיי החיים בישראל בגלל הסכסוך עם הערבים, המיסוי הגבוה והשסעים החברתיים יוצרים פער בין מי שבוחרים לחיות כאן ולשאת בעול למי שהעדיפו לחיות בצפון אמריקה ומערב אירופה, או חזרו לארצות מוצאם.

שיטת הבחירות הקיימת מבטאת חתירה לשוויון בין זכויות לחובות אזרחיות: מי שחי בישראל, משלם מסים וחייב בגיוס (או פטור ממנו כחוק) מצביע ומכריע בשאלות של שלום ומלחמה, או של המשטר הכלכלי. זכות ההצבעה שמורה גם היום לישראלים החיים בחו"ל; ביכולתם לבוא לכאן ביום הבחירות ולהצביע. הנטל הסמלי של נסיעה לישראל אמור לבטא את נכונותם להשקיע כדי להשפיע. בשיטה הנוכחית גלום אי שוויון בין שליחי המדינה, הרשאים להצביע ממקום מושבם בחו"ל, לבין סטודנטים או שליחי חברות מסחריות. אך ויתור זמני על השתתפות בבחירות, בזמן הלימודים או השליחות, נראה כמחיר סביר למען קיום העיקרון.

שום משחק בחוקי ההצבעה לא יציל את ישראל מההכרעה הבלתי נמנעת בדבר שליטתה בגדה המערבית. הישראלים לשעבר בלוס אנג'לס או במוסקווה אינם יכולים לאזן את המספר הגדל של הפלסטינים, המאיימים לדרוש זכויות אזרח שוות אם פתרון שתי המדינות ייכשל. הצעת נתניהו-ליברמן צריכה להיגנז.