ועדת השרים לחקיקה דנה אתמול בהצעת החוק "להגנת הספרות והסופרים". ביום רביעי יעלה החוק להצבעה בקריאה טרומית בכנסת. חברי הכנסת יוזמי החוק מדברים על חוק "חברתי מהמעלה הראשונה", שישנה את פני הספרות בישראל: יקבע תמורה הוגנת לסופרים, יקצה תגמולים סבירים להוצאות לאור, יבטיח גמול הוגן לעורכים ולמתרגמים, יבטיח את הרווח של חנויות הספרים, וגם יבטיח לציבור מגוון ספרים ב"מחירים השווים לכל נפש".

זה כמובן בלתי אפשרי. שליטה מרכזית כזו לא עבדה אפילו בברית המועצות. הניסיון לשלוט בשוק הספרים יוליד תוצאה הפוכה: התמוטטות השוק, פגיעה ברשתות השיווק, במוציאים לאור וגם בסופרים.

רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, בחנה באחרונה את שוק הספרים וקבעה שמדובר בשוק תחרותי, צומח ודינמי. היא קבעה שמספר הכותרים העבריים צמח ב-25% בשנים האחרונות, והציבור קונה הרבה יותר ספרים, עקב ירידת מחירם. אין מקום להתערבות בשוק שפועל היטב. ואמנם, כולנו מכירים את המהפך החיובי שהתרחש בשוק הספרים: מחיריהם ירדו, ורבים שקודם לא חלמו על קניית ספר, החלו לקנות ספרים הן לעצמם והן כמתנות.

אם הצעת הח"כים תהפוך לחוק, חנויות הספרים ייאלצו להעלות את מחיר הספרים. התוצאה תהיה מיידית: הכמות הנמכרת תקטן, וסך תקבולי הענף יצטמצמו. לחנויות יהיו פחות הכנסות, המו"לים יקבלו פחות תקבולים, וגם הסופרים יקבלו פחות. הח"כים טוענים שמדובר בחוק "חברתי מהמעלה הראשונה" אך בעצם מדובר בחוק אנטי חברתי.

רכישת ספרים תחזור להיות נחלת האליטות העשירות בלבד. בעלי ההכנסה הנמוכה, זוגות צעירים הנאבקים במשכנתה ואפילו מי שמשתכרים שכר ממוצע יחשבו פעמיים לפני שייכנסו לחנות הספרים. כך יגדל דור שלם שידיר את רגליו מחנויות הספרים, לאחר שלמד להיכנס אליהן בשנים האחרונות.

יש בהחלט מקום לחשוב על דרך לתמוך בסופרים ובספרות. אבל אין מקום להתערבות כה בוטה בשוק, שתפגע ברווחת הציבור ובתרבות.