לכאורה ההחלטה לכלול את מערת המכפלה וקבר רחל ברשימת אתרי המורשת הלאומית צריכה להתקבל בהבנה אצל כל יהודי. ואכן, רבים בישראל סבורים שאתרים מהעבר המזוהה כיהודי צריך להיות בשליטה יהודית-ישראלית. הם נוטים להתעלם מהעובדה שהעבר הנגלה לעין הארכיאולוג כולל עשרות שכבות, המספרות על מגוון עמים ותרבויות שחיו בארץ, מתרכזים בשכבה מסוימת בלבד, המזוהה כיהודית, ורואים בה צידוק לזכותנו על מקום.

תופעה זאת מתחזקת שבעתיים באתרים דתיים-קדושים, שבהם הארכיאולוגיה נדחקת מפני האמונה. כך למשל, כמעט איש לא יתייחס למערת המכפלה כאל מבנה מהמאה הראשונה לפני הספירה, כפי שמגלה הניתוח הארכיאולוגי. ידברו על המקום כעל אחד המקומות הקדושים ביותר לדת היהודית ולדתות אחרות. כך קדושתם של מערת המכפלה וקבר רחל לא מאפשרת לנו לראות את סיפורם הכולל, המורכב, ובמקום זאת אנו עסוקים בסיפורים המקראיים שעל פי המסורת התרחשו בהם. מתחם מערת המכפלה הוא מהמקומות הבודדים בארץ העומדים על תלם כבר אלפיים שנה. קבר רחל הוא מבנה מהמאה ה-19, אולם הוא מרכז סביבו מסורות נוצריות, מוסלמיות ויהודיות של קדושה. זיהויו כקבר רחל מיוחס להלנה - אמו של הקיסר קונסטנטינוס, אשר עם השלטת הנצרות על האימפריה הביזנטית הגיעה לארץ ו"מצאה" אתרים שבהם התרחשו סיפורי המקרא. כיום שאלת אמינות הזיהוי היא לא רלוונטית, משום שמיליוני מאמינים רואים במקום אתר קדוש, ואף חוקר לא ישכנע אדם מאמין לוותר על אמונתו. אבל שני אתרי הדת העיקריים בשטחים הם גם אתרים המעידים על המורכבות והעושר התרבותי של הארץ.

אתר כמו מערת המכפלה נותר על תלו אלפיים שנה ויותר רק משום שכל העמים, הדתות, התרבויות והשליטים שהגיעו לארץ ראו בו מקום חשוב, ולעתים קרובות גם קדוש, שיש לשמור עליו למען המאמינים. לא רק אלה היהודים, אלא גם בני דתות אחרות, ובראשם המוסלמים. אלמלא ראו הרומאים, הביזנטים, הפרסים, המוסלמים, הצלבנים, הממלוכים ועוד חשיבות באתר, ורצו לשמור עליו, ייתכן שמרכזיותו ואף חשיבותו בדת היהודית, לא היתה כפי שהיא.

גם כיום מחובתה של המדינה לשמר אתרים ביזנטיים וצלבניים המזוהים עם הנוצרים, אתרים מוסלמים ואתרים של דתות פגאניות ועמים אחרים, לא פחות מאשר את העבר היהודי שלה. זאת ועוד, התפישה שאתרים יהודים חייבים להיות בבעלות יהודית אינה במקומה. העבר היהודי בחברון הוא חלק מהעבר של העיר חברון. זכותם של המוסלמים תושבי המקום לקבל לאחריותם את השמירה על העבר של אדמתם, בחברון או במקומות אחרים. בית הכנסת העתיק ביריחו (נערן), כנסיית המולד בבית לחם, ומבני דת אחרים בשטחים, צריכים להיות באחריות תושבי המקום, בדיוק כמו שהעיר נצרת הקדושה לנוצרים נמצאת באחריות ישראל, ומבנים מוסלמים מהמאות 8-14 בספרד הם באחריות ממשלת ספרד.

מערת המכפלה וקבר רחל הם ללא ספק אתרים קדושים לעם היהודי, אבל כוחם לא מסתכם בהסתכלות צרה על העבר היהודי. ייחודם בסיפור הרב תרבותי של הארץ הזאת במשך אלפי שנים. חברה שיכולה לקבל ולכבד את תרבות האחר ואת אמונת האחר, תצליח לחזק את מעמדה בארץ עשרות מונים יותר מחברה העסוקה בעבר שלה בלבד ומתעלמת מתמונת העבר המורכבת, הכוללת גם את עברו של האחר. תפילה של מאמינים בני כל הדתות במקומות קדושים מחזקת את המקום ואת המאמינים עצמם. טוב תעשה ישראל אם במקום לעסוק במורשת לאומית תעסוק במורשת תרבותית, ותחזק את הרב תרבותיות שהארץ התברכה בה.