אחת הסוגיות הקשות במשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים נוגעת למספר המתנחלים שאמורים להתפנות. הוא נע בין 110 אלף, לפי הצעת מחמוד עבאס, ל-70 אלף - לפי הצעתם של אהוד ברק ואהוד אולמרט. זאת מתוך חצי מיליון הישראלים המתגוררים כיום מעבר לקו הירוק. באחרונה שוב הצהירה המנהיגות הפלסטינית על נכונות לשקול אפשרות להשארתם של ישראלים תחת ריבונות פלסטינית, ולפעמים נשמעות הצהרות דומות גם מצד ראשי המתנחלים. אך בטרם מאמצים בשמחה את הפתרון הזה, מן הראוי לבדוק אותו לעומק.

בקובעה את גבולות החלוקה, ב-1947, הותירה ועדת האו"ם כעשרת אלפים יהודים במדינה הערבית המתוכננת. בנוכחותם, כמו גם בנוכחותו של מיעוט ערבי במדינה היהודית, היא ראתה סוג של עירבון שיבטיח שיתוף פעולה בין המדינות החדשות. ואכן, נוכחותו של מיעוט יהודי בפלסטין תציב לפני שתי המדינות אתגר, שיחייב אותם להתייחס לשאלות של שוויון אזרחי, אוטונומיה תרבותית והשתתפות בשלטון. ואולם, השאלה אם האתגר הזה ייהפך לאיום על היציבות תלויה ברמת הפנמתם של המיעוטים את מעמדם ככאלה.

פתרון ההישארות יפטור אמנם את ישראל מהתמודדות עם פינוי, אך הוא עשוי לכרסם בעמדתה בכל הנוגע לחילופי שטחים. העדר קשר מובהק בין עמדתה הטריטוריאלית של ישראל לבין נושאי ביטחון, מים ותשתיות, והחשש שלה מאיום הפינוי, מאפשרים לפלסטינים, עם אימוץ פתרון ההישארות, לתבוע ביתר תקיפות את קיצוצן של "אצבעות" ההתנחלות החודרות לעומק שטחם, כמו אריאל וקדומים.

פתרון ההישארות יחייב התייחסות להיקף השטח, שעליו יושבות 96 ההתנחלויות שאינן נכללות בתביעותיה הטריטוריאליות של ישראל, או ל-107 שמחוץ להצעה הפלסטינית. שטחן הכולל עומד על 83-114 אלף דונם, שהם 1.5%-2% משטח הגדה, בהתאמה לעמדות הצדדים. האם עובדה זו תוליד תביעה פלסטינית שבנוסף לחילופי השטחים תקצה ישראל שטח בהיקף זהה לטובת יישובים חדשים למיעוט הערבי שבה?

הצדדים לא יוכלו להתחמק גם מהתמודדות עם מעמדן של האדמות הללו. מאז 1967 ועד היום, למרות פסיקת בג"ץ שאסרה זאת - המשיכה ישראל לבנות התנחלויות ומאחזים על אדמות פרטיות. שיעורן מגיע כיום ל-40% מאדמות ההתנחלויות שממזרח לגדר. ישראל ופלסטין יצטרכו לגלות נדיבות רבה כלפי בעלי הקרקע שנחמסה, כדי שזה ייאות לקבל את המתנחל כשכנו.

כדי להגדיל את סיכויי הצלחתו של פתרון זה, דרושות שתי החלטות. ראשית, על ישראל לחדול מהרחבת ההתנחלויות שמחוץ לקו עמדותיה. ההרשאה שניתנה "בשנת ההקפאה" לכ-1,500 יחידות דיור חדשות ממזרח לגדר, והענקת מעמד של עדיפות לאומית ליישובים מבודדים, אינם הדרך לעשות זאת. מנגד, הפסקת "הלבנתם" ופינויים של המאחזים הלא מורשים, שעל פי נתוני "שלום עכשיו" כ-84 מהם יושבים, באופן מלא או חלקי, על אדמות פרטיות, יכולה לצמצם את בעיית האדמות הפרטיות.

פלסטין וישראל יכולות להתקיים עם מיעוט יהודי וערבי בתחומן. הקמתה של מדינה פלסטינית תבטיח, ראשית, שהפלסטינים יוכלו לממש את זכות ההגדרה העצמית מחוץ לגבולות ישראל, ושנית, שאלה שאינם מסכינים עם היותם מיעוט יוכלו תמיד להגר אל הבית הלאומי של עמם, שמעבר לגבול.