אל תתקוף, אומרים האמריקאים לראש הממשלה בנימין נתניהו. תן לנו לנסות קודם את הסנקציות על איראן. אל תתקוף, אומר מחמוד אחמדינג'אד לנתניהו. אם תשתגע ותצא למלחמה, יבוא הקץ על "המשטר הציוני".

נתניהו הצליח לשכנע את העולם, שישראל עומדת לצאת למלחמת-מנע בניסיון לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. נאומיו על השואה השנייה ועמלק, האצת ההכנות הצבאיות, תרגילי העורף וחלוקת מסיכות הגז, ואפילו אגירת הדולרים של בנק ישראל - כולם מעידים שישראל מתכוננת לתקוף את איראן, כפי שהפציצה בעבר את הכורים הגרעיניים בעיראק ובסוריה.

ההכנות למלחמה מעניקות לישראל חשיבות בינלאומית ללא תקדים. נשיא ארה"ב ברק אובמה, שבתחילת כהונתו שמר מרחק, מטיס לכאן עכשיו רכבת אווירית של בכירי הממשל שמבקשים מנתניהו להתאפק. כשרצה לטפל בבעיה הפלסטינית, אובמה הסתפק בגמלאי חסר הסמכות ג'ורג' מיטשל. מתברר שהאיום הישראלי להצית מלחמה אזורית מעסיק את הממשל הרבה יותר מהכיבוש וההתנחלויות בגדה. ולא רק המדינאים מוטרדים: נציגי חברות השקעה גלובליות סקרנים לדעת "מתי תתקפו" כבסיס להימור על מחירי הנפט. מתברר שחשיבותה הכלכלית של ישראל טמונה ביכולתה לעשות צרות, לא בהיי-טק, בסטארט-אפים ובשקיות הבמבה שהישראלים משתבחים בהם.

נתניהו יטען בוודאי, שעמדתו האסרטיבית היא ששיכנעה את אובמה להציג קו נוקשה יותר מול איראן. אבל בגישתו של ראש הממשלה יש סיכון: מה יקרה אם הדיפלומטיה והסנקציות ייכשלו, כצפוי, ואחמדינג'אד ימשיך במסעו אל הגרעין? האם נתניהו יוכל אז לסגת מהצהרותיו המתלהמות ולהכריז שהאיום האיראני לא כל כך נורא, או שכבר שרף לעצמו את הדרך חזרה וייאלץ לצאת למלחמה?

נתניהו משחק פוקר ומסתיר את הקלף החשוב שלו: מהי היכולת האמיתית של צה"ל להחריב את מתקני הגרעין באיראן. אם ישלוף ויתקוף, הוא מסתכן במלחמת התשה שבה תיפגע תל אביב מטילים, נתב"ג ייסגר וככל שהאלימות תימשך, ינטשו את ישראל החברות הבינלאומיות, והמוכשרים והעשירים יברחו מהארץ. נתניהו רואה אותה סכנה, אבל במהופך. הוא מאמין שאם איראן תגיע לגרעין, האליטות ותעשיות ההיי-טק ינטשו והכלכלה תיחרב, ולכן צריך למנוע את הפצצה האיראנית.

גם אחמדינג'אד משחק פוקר, ובשבועות האחרונים הגדיל את ההימור, כשהציג את חיסול המשטר הציוני לא כשאיפה דתית ואידיאולוגית, אלא כיעד אופרטיבי. שר הביטחון אהוד ברק - המכהן בפועל כיועץ-העל של נתניהו לביטחון לאומי - השיב לו בהכרזה ש"השעון לקריסת המשטר האיראני מתקתק". ישראל ואיראן מהמרות, אם כך, שרק אחת מהן תשרוד את העימות. האם זה איום רציני? ההיסטוריה מלמדת שכן. במלחמות ששת הימים וההתשה ישראל הביסה את הנאצריזם, שכמו אחמדינג'אד כיום, הטיף למחיקתה ממפת המזרח התיכון. המחיר היה כבד, ועלה לישראל גם במלחמת יום הכיפורים, אבל הערבים השתכנעו שהמדינה היהודית איננה תופעה חולפת.

השחקן השלישי, אובמה, אוחז בקלפים הכי חלשים. גם בגלל דעיכתו הפוליטית מבית, וגם מפני שאינו יכול לאיים ברצינות על אחמדינג'אד או על נתניהו. אובמה לא רוצה לתקוף בעצמו את איראן, ויתקשה לרסן את ישראל ברגע האמת. מה יעשה? האם יכבה את מכ"ם ההתרעה האמריקאי בנגב ויודיע שאין רכבת אווירית ואין תמיכה מדינית, ומצדו שתל אביב תישרף מכיוון שישראל פעלה בניגוד לעצתו? קשה להאמין שאובמה יפקיר את ישראל לגורלה. הוא יכול רק לרטון ולאותת לנתניהו, שתמיכת אמריקה אינה מובטחת לכל פעולה ישראלית.

עד שתפרוץ המלחמה, אם תפרוץ, הקלפים האמיתיים של המנהיגים לא ייחשפו. אבל בינתיים ההימורים ימשיכו לעלות - בציפייה שאחד השחקנים יכיר בחולשתו, ימצמץ ויקום מהשולחן.