סגור את המרפסת ושתוק, זה מה שנדרש אזרח בישראל לעשות על פי חוק התכנון והבנייה החדש, שהשלימה באחרונה ממשלתו. החוק אמור לממש את הסיסמה של ראש הממשלה, ולפיה יש לאפשר לכל מי שחפץ בכך לסגור מרפסת במהירות. בפועל הוא נהפך למנגנון משוכלל שאולי יזרז סגירת מרפסת, אבל יצמצם את יכולת הציבור להיות מעורב ולהשפיע על ההחלטות הקובעות את איכות חייו.

אחרי שקודם כמעט בחשאי הגיע החוק החדש, בהליך מזורז במיוחד, לשלב הגשת ההתנגדויות וההערות, הפתוח גם לפני הציבור. שלב זה מסתיים היום. אף שמדובר בחוק אדיר ממדים (קרוב ל-600 סעיפים) עם השפעות מרחיקות לכת, הוקצבו להגשת ההתנגדויות 21 יום. זו עדות לכך שהממשלה לא ממש מעוניינת לאפשר התייחסויות מעמיקות וביקורתיות, אלא מעדיפה שהחוק יעבור לאישור מהיר של הכנסת.

עיון בחוק מלמד, שמדובר בסבך ביורוקרטי חדש, שבו נוספו קרוב ל-20 ועדות חדשות עם סמכויות רחבות לאשר תוכניות בנייה. הוא מגדיל את עוצמת הממשלה תוך ניטרול וצמצום היכולת של הציבור, או ארגונים מטעמו, לערער ולהשפיע על תהליכי תכנון, ואגב פגיעה בשקיפות התהליך. החשש שהתעורר לפני כמה שבועות בדבר העברת סמכויות רבות לוועדות תכנון מקומיות, הנתונות להשפעת בעלי עניין, התחלף בחשש מפני צנטרליזם ממשלתי, שיקדם פיתוח ובנייה רק על פי הפרשנות הנראית לממשלה, ללא מנגנונים מתאימים של איזון ובקרה.

ועדות התכנון יהיו על פי החוק החדש בשליטה מוחלטת של נציגי הממשלה, שהגדילה את מספר נציגיה בחלק מהן. על חברי מוסדות תכנון נאסר למסור מידע על תוכנו של דיון פנימי הנערך בוועדה, והאפשרויות של הציבור להגיש תוכנית חלופית, כמו זו שהוגשה באחרונה לשימור עמק הצבאים בירושלים, צומצמו במידה ניכרת.

הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה אמנם יהיו פתוחות לציבור, אך בוועדות המחוזיות והארציות שבהן יש רוב ממשלתי, והן הבכירות יותר, יופסקו ההקלטה והתיעוד של הדיונים הפנימיים. ועדת משנה מיוחדת לתשתיות לאומיות, עם רוב מוחלט של נציגי ממשלה, תהיה בעלת סמכות סופית להכריע בכל תוכנית תשתית, ולא תהיה אפשרות לדון בכך בוועדת תכנון עם הרכב מאוזן יותר. נציג ארגון סביבתי לא יוכל להשתתף בדיון על התנגדות לתוכנית שהגיש נציג של ארגון אחר, מה שנראה כמהלך מכוון שנועד להחליש את הגופים הירוקים.

מערכת תכנון ובנייה במדינה דמוקרטית אמורה לאפשר לממשלה יכולת תכנון וביצוע, אך גם שיתוף רחב של הציבור ושמירה על עצמאות הגורמים המקצועיים. במצב שבו אין שקיפות ואין הרכב מאוזן של מוסד תכנון, מאבדים גורמים מקצועיים במידה רבה את יכולתם להציג עמדות המשוחררות מלחצי הממשלה. הציבור נדחק הצדה, קולו נאלם והוא ייאלץ לחפש אפיקי פעולה אחרים כדי להשיג מידע ולשמור על זכויותיו.

מבחינת ההשפעה על איכות החיים בישראל המשמעות ברורה. יזמי נדל"ן יוכלו להריץ תוכניות במהירות והממשלה תוכל לאשר כבישים או יישובים חדשים, על חשבון השטחים הפתוחים, בלי להביא בחשבון את מגוון הצרכים של החברה הישראלית, ותמיד בטענה שמדובר בייעול, פישוט וקיצור ההליכים. האזרח ינמנם בנחת במרפסת הסגורה ובוועדות התכנון שבהן יקפידו לשמור על סודיות ויימנעו מהקלטת הנאמר, ידאגו כבר לכל השאר.