בזמנים כאלה אני מקנא באנשים מעבר לים המתעבים את ישראל בלהט, בכנות, בכל לבם. אם תשנא כך את ישראל, המגרעות והמעידות של המדינה היהודית, העיוורון שלה המדושן עונג והמדיניות ההרסנית שהעיוורון הזה מוליד לא יסבו לך כאב, אלא סיפוק.

אם תשנא כך את ישראל, ייחסך ממך הדחף לנסות לתקן את המעוות. להיפך, אם תשנא כך את ישראל, אולי תגיע למסקנה, שלא רק שמגיע למדינה להיענש וראוי שתבוא תחתיה מדינה אחרת - אלא גם שסביר מאוד להניח, שישראל תעשה את העבודה הזאת בעצמה.

בעבר נכספה ישראל להיות חברה שוות מעמד במשפחת האומות. היה זמן שבו ביקשה לא להיחשב עוד אומה בהסגר, כזאת שחרם מוטל עליה, שאין מכירים בה ואין רוצים בה, שאיש אינו רוצה לבוא במגע אתה.

לא עוד. בלי לדרוש בעצת תושביה ובלא מחשבה יסודית קיבלה ישראל החלטה, ברמות הגבוהות ביותר. משהכירה בכך שאין ביכולתה להביס את הכוחות המבקשים להפוך אותה למדינה מנודה - היא החליטה להצטרף אליהם. חדורת נחישות ליטול את גורלה בידיה החליטה ישראל, כי ערעור הלגיטימציה של המדינה היהודית הוא משימה חשובה מכדי להשאירה בידי זרים וחובבנים. ישראל, בתשוקתה להיהפך למדינה מנודה, תעשה עכשיו את המלאכה בעצמה.

אני מקנא באנשים השונאים את ישראל. יש להם סיבות טובות לחייך.

אם השמאל הקיצוני מבריטניה ועד ברקלי לא הצליח לנטוע בקרב בעלות הברית של ישראל את התחושה, שישראל נהפכה למדינה תוקפנית, חסרת לב ומצפון, הראויה לסנקציות ולנידוי, הרי שממשלת ישראל, ובמיוחד משרד החוץ שלה, מנסים כעת בכל כוחם, כך נדמה, לעשות זאת.

היינו צריכים לצפות לאירוע כמו ההתנקשות הכושלת בדובאי. שכן גם אחרי ההתנערות מגולדסטון והשפלת השגריר הטורקי היה נראה, שתהליך ערעור הלגיטימציה של ישראל בידיה שלה מתקדם לאט מדי. כמו ביחס לרבות מהפעולות האחרונות של ישראל אפשר להתווכח גם על המניעים להתנקשות בדובאי - פעולה, שמקורות זרים מייחסים לישראל - אך על נזקי הפעולה אין עוררין.

לא היה די בפגיעה ביחסים עם בריטניה, אירלנד, צרפת, אוסטריה, אמירויות המפרץ, ועכשיו גם אוסטריה, שגרמה השיטה החדשה של ישראל לערער את האמון בה - בהנחה שהיא אחראית לפעולה בדובאי - שימוש בגניבת זהות; היה צורך בפעולת המשך זריזה, שתגרום מבוכה לארצות הברית.

במהלך עוצר נשימה ביהירותו, בבורותו ובזלזול שהפגין כלפי ארה"ב וכלפי הקהילה היהודית בה, החרים משרד החוץ - חוד החנית של מסע ההסברה של ישראל נגד החרמתה בחו"ל - פגישה עם חמישה חברי קונגרס אמריקאים שהיו כאן בביקור. כל זאת מפני שביקור חברי הקונגרס היה בחסות תנועת ג'יי סטריט. הארגון הזה מוקצה בעיני המשרד מפני שהוא מצהיר שהוא פרו-ישראלי, אבל אינו מסכים לכל מה שישראל אומרת ועושה.

הנה מה שלמדתי על הממשלה בישראל ועל רבים מהבוחרים שהעלו אותה לשלטון: אנשים חכמים שאינם מסוגלים לראות את עצמם בבהירות נהפכים לטיפשים. מדינות שאינן מסוגלות להתבונן בעצמן, גם אם המניעים שלהן חיוביים, נהפכות למסוכנות; בראש ובראשונה מסוכנות לעצמן.

אני מקנא באנשים השונאים את ישראל מפני שאין הם יכולים לחוש את הטרגדיה הטמונה בפוטנציאל העצום של אנושיות היורד לטמיון כאן. לשונאים אין שום תחושה של בגידה, הם אינם חשים שום צביטת כאב. רק שמחה לאיד.

בקרוב, אולי רק אם שר החוץ, אביגדור ליברמן, יועמד לדין בעוון הלבנת כסף במדינות שעכשיו אולי שונאות אותנו, המצב ישתנה. אני מאמין בזה. אין לי ברירה. אבי לא ברח מברית המועצות רק כדי שבנו יוכל יום אחד לחיות במקום שהוא זהה לחלוטין למדינה ההיא.