גם בימים שבהם פוליטיקאים מהירי שליפה הופכים את ירושלים לעיר ללא הפסקה, "ירושלים השלמה, בירת ישראל, לנצח נצחים" היא שורה מנצחת בכל כינוס יהודי. אפשר להמר, כי כל אימת שמלת הקסם "ג'רוזלם" תצא הערב מפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ירעידו תשואות פעילי השדולה הפרו-ישראלית את אמות הספים.

פרשת רמת שלמה העלתה (הורידה?) את רמת הקלישאות סביב ירושלים לשיאים חדשים. נתניהו, ערב צאתו לוועידת אייפא"ק, הכריז כי "בנייה בירושלים היא כמו בנייה בתל אביב", ולפני כן הודיע הנשיא, שמעון פרס, כי "רק ישראל יכולה לשמור על חופש הפולחן במקומות הקדושים".

ברור שלמנהיגי האומה האלה אין מושג מה מתרחש בעיר הגדולה במדינה. גם 43 שנה אחרי שממשלת לוי אשכול החליטה לספח את מזרח ירושלים על תושביה הפלסטינים, "איחוד ירושלים" אינו אלא סיסמה ריקה. זה 17 שנה, מאז ימי ממשלת רבין-פרס, המקומות הקדושים בעיר העתיקה סגורים בפני מאמינים מוסלמים ונוצרים מהשטחים הכבושים. כניסת תושבי מזרח העיר להר הבית מותרת רק למבוגרים ולנשים.

אכן, ממשלת נתניהו אינה יוצאת דופן בכל הנוגע ליחסה לירושלים. כל ממשלות ישראל בנו על כל גבעה רעננה במזרח העיר וחפרו מתחת לכל אתר היסטורי ב"אגן הקדוש". כולן כאחת קיפחו את תושבי מזרח העיר. כולן כאחת נכשלו פעם אחר פעם באטימות לרגשות של בני דתות אחרות. נכון, בנייה בירושלים היא כמו בנייה בתל אביב. בתנאי שמדובר בבנייה ליהודים. האם הקימה המדינה שכונה ערבית כלשהי בצד המערבי של ירושלים? האם מישהו מכיר קבלן ערבי שקיבל רשיון לבנות אפילו דירה אחת בשכונה יהודית בעיר המזרחית?

ב-21 במארס 1999 החליטה ממשלת נתניהו הראשונה "לחזק את ירושלים כעיר מאוחדת, על ידי השוואת תשתיות ושירותים בין מערבה למזרחה". במלאות 11 שנה לאותה החלטה, חסרות במזרח ירושלים יותר מאלף כיתות. זול בהרבה להחיל את החוק והמשפט הישראליים על אדמות ערביות מאשר להחיל את חוק חינוך חובה על ילדים ערבים. נוח יותר להעביר בכנסת את חוק יסוד: ירושלים מאשר להקצות כסף לסלילת מדרכות בכפרים הערביים שישראל הפכה ל"שכונות ירושלמיות". הרבה יותר פשוט לפזר מלים נבובות על "אחדות העיר" מאשר לפרק חומות של אפליה וניכור.

כל זה אינו נוגע לעסקנים היהודים בארצות הברית, רובם אנשים ליברלים, ששמחו על הבחירה בנשיא שחור. כמו רוב הישראלים, הם מעולם לא התקרבו למחנה הפליטים שועפאט אשר ב"ירושלים השלמה". לפני 15 שנה, לרגל "3,000 שנה לירושלים" ולקראת הוועידה השנתית של אייפא"ק, קידמו ראשי השדולה חוק להכרה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל. הנשיא ביל קלינטון ואחריו ג'ורג' בוש וברק אובמה הקפידו להפעיל את סמכותם להשעות את החוק, מטעמים של ביטחון לאומי.

הממשל הבין את ההשלכות המדיניות-הביטחוניות המרחיקות לכת של שינוי הסטטוס קוו בירושלים. מבחינת ארה"ב והקהילה הבינלאומית כולה, בנייה יהודית מעבר לקו הירוק בירושלים עודנה נחשבת להפרת החוק הבינלאומי. ישראל ממשיכה להיות המדינה היחידה בעולם, ששום מדינה בעולם אינה מכירה בבירתה.

בינואר 1937, חודשים ספורים לפני שוועדת פיל פירסמה את המלצותיה אמר דוד בן גוריון (לפני ששינה את דעתו), כי "ירושלים ובית לחם מוכרחות לצאת מן החשבון וזה צריך להיות שטח אינטרנציונלי תחת שלטון עליון של האנגלים והנהלה מקומית יהודית-ערבית". בן גוריון ראה את הנולד (קודם שנמלך בדעתו); במשך 19 שנה הממלכה ההאשמית נהגה בגסות באתרים קדושים ליהודים. במשך 43 שנה פוליטיקאים יהודים שנשאו את שמה לשווא שילמו למזרח ירושלים מס שפתיים.

ירושלים המזרחית גדולה על שני העמים היושבים בה. היא זקוקה למשטר מיוחד. נדיב, הוגן ומאופק.