התנהלותה של ממשלת נתניהו מציינת שיא חדש במצעד האיוולת של ממשלות ישראל ביחס לירושלים. מצעד, שבמקרה הטוב יציב את ישראל בעמדת נחיתות כשיתחדש המשא ומתן עם הפלסטינים, ובמקרה הרע יקדם את הפיכתה של ירושלים לבירה בעלת רוב ערבי, במדינה אחת בין הירדן לים.

ניתוקה של מזרח ירושלים מהגדה המערבית והוצאתם של 60 אלף פלסטינים מתחומה באמצעות חומת ההפרדה, ביקשה להבטיח את שליטת ישראל ב"ירושלים המאוחדת" וביסוס של רוב יהודי מוצק בתחומה. אולם מאז הקמתה של החומה, נכנסו אלפי פלסטינים למזרח העיר וגם למערבה.

ההגירה נובעת מהחשש של פלסטינים הגרים מחוץ לירושלים או מחוץ למדינה, כי תושבותם הישראלית תישלל ובכך ינותקו מירושלים המזרחית המשמשת כמרכז החיים שלהם. היא מונעת גם מהבדיקות הביטחוניות, המקשות יותר ויותר על נגישותם לעיר. מימוש האיומים הללו בשנה האחרונה הגבירו את ההגירה, המקרבת את היום שבו שיעור האוכלוסייה הפלסטינית בבירה (שעלה מ-25% ב-1967 ל-36% ב-2009), יחצה את קו האמצע.

נטישתה של תפישת "הפסיפס" שהנחתה את טדי קולק ועיקרה שמירת הרצף היהודי הבנוי, פינתה את מקומה לתפישת "האיגוף האנכי" - רכישת בתים והקמת שכונות יהודיות בלב הכפרים הערבים כמו מעלה הזיתים בראס אל עמוד, קדמת ציון באבו-דיס, בית יהונתן ובית הדבש בסילואן, והניסיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש העיר ירושלים ניר ברקת, לייהד את שייח ג'ראח.

אין בכוחה של נוכחות זו להכריע דמוגרפית את השכונות הערביות, אלא רק להחריף את החיכוך היום-יומי, ולהביא להוצאה של כ-50 מיליון שקלים מן הקופה הציבורית לצורך אבטחה. בטווח הארוך, מהלכים אלו יחבלו בתנאי ההכרחי להסדר קבע - בירה פלסטינית במזרח ירושלים.

עשרות השנים שבהן הוזנחו השכונות הערביות בתחומי התשתית, החינוך והבריאות, וקיבלו רק 7% מהתקציב העירוני ל-36% מתושבי העיר, כמו גם צווי הריסה לאלפי בתים שנבנו ללא היתר בשכונות שזה 40 שנה לא הוכנה להן תוכנית מתאר, לא הניעה אותם לעקור אל מחוץ לבירה, להיפך.

מסקר שנערך באחרונה בשכונותיה היהודיות של העיר, עולה כי בשלוש השנים האחרונות נמכרו בן 1,361 דירות לערבים. המחסור ב-1,500 כיתות לימוד הופך את הילדים המשוטטים ברחובות לטרף קל לכנופיות הפשע ולארגוני הטרור. לא היתה זו הפתעה שבבחירות 2006 זכה החמאס בכל המושבים של ירושלים לפרלמנט הפלסטיני.

ההתבטאויות של חלק מחברי הממשלה והכנסת, בדבר נכונות להיפרד משכונות הקצה הערביות, נסתרות בפעולות העירייה. כך נסלל בימים אלו כביש מפסגת זאב לשדרות בגין החוצה את בית חנינא, ונתיב הרכבת הקלה חוצה את שועפאט. את הבתים החדשים הנבנים בבית חנינא מחברים דווקא לרשת המים הירושלמית, בעוד ששכניהם מחוברים לרמאללה.

מגמות ומהלכים אילו לא ייטיבו עם ישראל בעת מו"מ, ולא בהעדרו. ממשלת ישראל נדרשת לוותר על חלום "ירושלים המאוחדת לנצח נצחים" כדי להבטיח שירושלים העברית תישאר בירת המדינה היהודית גם בדור הבא.