בעוד ימים ספורים נחוג את יום העצמאות ה-62, אך האמת היא שאנחנו רחוקים מעצמאות כרחוק ברק אובמה מבנימין נתניהו. לא סיימנו עדיין את מלחמת השחרור. לא הצלחנו להשיג ביטחון, לא שקט ולא שלום. אנחנו תלויים לגמרי במעצמת-על אחת, ואנחנו גם המדינה היחידה בתבל שאיום קיומי מרחף מעליה.

אך אלה הם האיומים הגלויים, שתמיד דנים בהם. בצד, מחוץ לאור הזרקורים, ניצב גם איום פנימי אחד, לא פחות מסוכן. הוא מכרסם באטיות ומעמיד אותנו בסכנת התמוטטות.

את האיום הזה סיכם השבוע "מכון טאוב" בהנהלת פרופ' דני בן דוד. מהדו"ח עולה, שהחלום הציוני עומד לפני סכנת חיסול. לא פחות.

נושא מרכזי בדו"ח הוא תחום העבודה. מתברר, שחלק נכבד מהציבור אינו רואה את עצמו משתייך לשוק העבודה. מדובר במי שהוציאו את עצמם מהכלל והחליטו לחיות על חשבון הציבור וגם במי שנפלטו משוק העבודה עקב השכלה נמוכה או חוסר הכשרה מקצועית. התוצאה: רק 56% מכוח העבודה הפוטנציאלי עובד, בעוד שבמדינות המערב מדובר ב-66% - והפער הולך ומתרחב.

אי עבודה מרוכזת בשני מגזרים: חרדים וערבים. לפני 30 שנה רק 21% מהחרדים לא ראו את עצמם חלק משוק העבודה; כיום מדובר בנתון מפחיד של 65%. המצב לא טוב גם בקרב הגברים הערבים. שם חל גידול חד בשיעור הבלתי מועסקים, שעלה ל-27% (ראו איור).

הסיבה לכך היא המדיניות הצינית, קצרת הטווח, של כל ממשלות ישראל מאז שנות ה-70. אז נוצר לחץ ציבורי (של הפנתרים השחורים) לטיפול בבעיית העוני. אך במקום ליצור תוכנית ארוכת טווח לשיפור החינוך, ההכשרה המקצועית והתשתיות בחר השלטון בדרך קלה ומהירה: הגדלת הקצבאות. ואמנם, הן גדלו מאוד ב-40 השנים האחרונות: פי חמישה (!) לנפש. אלא שזה לא עזר. ככל שהקצבאות גדלו כך יותר ויותר אנשים בחרו לא לצאת לעבודה, כי זה היה כדאי יותר.

עוד סיבה חשובה לעוני היא משפחות מרובות ילדים, שרובן בקרב החרדים והערבים. ב-1960 רק 15% מכלל התלמידים בבתי הספר היסודיים השתייכו לזרם החינוך החרדי או הערבי; כיום 50%. בעוד 30 שנה יהיה שיעורם 78% (!)

זו תהיה נקודת השבר. שיעור העובדים באוכלוסייה יהיה כה נמוך, עד שהם לא יוכלו עוד לסחוב על גבם את הפרזיטים. גם החמור החזק ביותר, כוחו מוגבל. המיעוט העובד לא יסכים לשלם את כל הכנסותיו כמס, החלום הציוני יתמוטט, בעלי יוזמה והון יעזבו את הארץ, ומי שיישארו כאן יחזרו לחיות על כספי חלוקה שיגיעו מחו"ל. כמו היישוב הישן במאה ה-19.

אבל את נתניהו זה כנראה לא מדאיג. חשובה לו יותר יציבות הקואליציה. הוא יודע, שכדי לעצור את התהליכים המסוכנים צריך לשבור את הכלים - וזה לא פופולרי.

צריך קודם כל לבטל את זרמי החינוך העצמאיים של ש"ס, אגודת ישראל והתנועה האיסלאמית. יש ללמד את כל ילדי ישראל תוכנית לימודים אחת, שבמרכזה מקצועות הליבה: מדעים, מתמטיקה, אנגלית והיסטוריה. אחר כך, בשעות אחר הצהריים, יוכל כל מגזר ללמד את בניו מה שירצה.

יש גם לבטל את התמיכות והתקציבים לישיבות ולכוללים ולחייב את כל החרדים להתגייס לצה"ל. גם הם צריכים לסכן את חייהם; ואז אולי תשתנה השקפת עולמם. זה יחבר אותם לחברה הישראלית ולבעיותיה ויעלה את הסיכוי שייהפכו לאזרחים החיים מיגיע כפיהם.

כמו כן יש לבטל את קצבאות הילדים החל בילד החמישי - כי אצל רוב המשפחות המרובות ילדים כל ילד חדש שנולד מצטרף אוטומטית למעגל העוני. אם מישהו רוצה בשמונה ילדים, יממן אותם לבד. ברור גם, שיש לעודד יציאה לעבודה על ידי סבסוד התחבורה, בניית מעונות יום, הרחבת תוכנית ויסקונסין ומס הכנסה שלילי.

אם כל זה יתחיל להתרחש - וזה חלום גדול - יהיו לנו סיבות טובות לחגוג את יום העצמאות ה-63 במבט אופטימי יותר מזה הנוכחי.