"יופי הוא אמת, אמת יופי - זה כל שתדעו עלי אדמות, וכל שצריכים אתם לדעת" (ג'ון קיטס)

1. מבוא ורקע

רק לעתים רחוקות תיחלץ השירה מדפי הספר ותתייצב בסאונו של שוק - ביום חולין, בלבם של אירועים שוטפים, ועוד בתחום הפלילי - ותשמיע את דברי הסיכום הראויים ביותר מטעם התביעה. כך, מכל מקום, אירע עם פרסום פרשת מתחם הולילנד בירושלים, כאשר יחד עם החשדות הפליליים נבקעה גם אמת פיוטית גדולה, שנישאה הן בפי שופטים נכבדים והן בפי תגרנים בשוק: "לא ייתכן שמתחם בנייה כל כך מכוער נבנה בדרך ישרה. היה ברור שיש שם שחיתות".

אכן, כל מי שעיניו בראשו - כפי שטרח לציין גם השופט בהארכת המעצר של החשודים - ראה על הרכס הירושלמי האומלל, הכורע תחת תשפוכת הבטון האדירה, מה שראה קיטס על גבי הכד היווני שלכבודו כתב את האודה המפורסמת: לא ייתכן יופי בשקר ובמרמה; לא ייתכן כיעור בטוהר ובאמת. במלים אחרות - במודע או שלא במודע - השמיעו שופטים ורוכלים את שירו של קיטס במהופך, ואמרו אותו דבר עצמו:

"כיעור הוא שחיתות, שחיתות כיעור - זה כל שתדעו עלי אדמות, וכל שצריכים אתם לדעת".

2. הנמקות רעיוניות להצעת החוק

בהכיננו את הצעת החוק שלהלן נתנו את דעתנו לכך, שניתן לחלוק על תקפותה של האקסיומה "יופי - אמת, כיעור - שחיתות", בעיקר בטיעונים ידועים כגון "היופי הוא בעיני המסתכל", "על טעם וריח אין להתווכח", וכיו"ב. גם רשמנו לפנינו שייתכנו מבנים ארכיטקטוניים יפי סבר ומראה, שנבנו על כרעי שחיתות, שוחד וכוונת זדון; ובהכירנו את תרבות הבינוי והארכי-פרחי-טורה הנפוצה בישראל, הבאנו בחשבון שלא כל בניין מכוער הוא גם מושחת - לפחות לא במובן הלגאליסטי (וחבל) - שאחרת מסדרונות בתי המשפט ותאי הכלא היו נסתמים מזמן באלפי קבלנים, כרישי נדל"ן, מתכננים, מאכערים וראשי מועצות מקומיות.

עם זאת הצעתנו נשענת על שתי הנחות מבוססות:

אחת - עצם היתכנותה של הסכמה כללית מלאה ומוחלטת בדבר היותו של מבנה "מכוער", "רע" ו"דוחה" - הסכמה שבמקרה של "הולילנד" חצתה את כל קווי המחלוקת האחרים. משמע: גם על טעם וריח תיתכן לפעמים הסכמה מלאה.

השנייה - למרות שברור לכל, כי פשיעה סביבתית-אסתטית היא אלימה, דורסנית והרסנית יותר מפשיעות רבות אחרות - היא נחשבת "עובדה בלתי הפיכה". כמו הקופים והפרות בהודו - המחטף הנדל"ני והבנייה נחשבים בארץ לקדושים, אסורים לנגיעה; הם חסינים מפגיעה מרגע השלמתם - כמיטב מסורת ה"חאפ" הישראלית, מימי חומה ומגדל דרך המאחזים וההתנחלויות ועד ל"קבוצות הרכישה", כרישי הנדל"ן, בעלי המגדלים וארסופי החזירון העליון למיניהם.

כנגד חוסר אונים כמעט מוצהר זה אנו מתקוממים בכל נפשנו. אנו דוחים בשאט נפש את מנטליות "אי ההפיכות", ה"עובדה בשטח", וה"בכייה לדורות". אנו טוענים שזכותו של הציבור לתבוע בחזרה את שנלקח ממנו - הנוף שנהרס, המגרש שעליו השתולל איזה ברוטליסט, הרכס שהפך לאסלה נדל"נית. מה שטוב לכל העולם - שם הורסים בסיטונות שיכונים מכוערים ובתים חדשים-יחסית - חייב לחול גם עלינו: ניתן כבוד למבני העבר היפים; אבל שום מבנה חדש אינו רשאי לתבוע נצחיות למפרע ומראש. ובעיקר: איזו תועלת תצמח לציבור מענישת המושחתים שגרמו לכיעור? חשוב יותר לתקן את הנזק!

ועל רקע זה אנו מתכבדים להציע את "חוק בינוי-פיצוץ" שלהלן.

3. הצעת "חוק בינוי-פיצוץ"

א. כל מבנה, שיכון, או יישוב שהוקם בדרך לא כשרה - בשוחד, במחטף פוליטי, או בעורמה כדי להעשיר את היזמים או את המקורבים לצלחת - יפוצץ על קרביו וכרעיו על ידי מומחים מטעם המדינה, באישור בית המשפט ולאחר מיצוי כל ההליכים החוקיים.

ב. הפיצוץ ייעשה בצורה מבוקרת ומקצועית, וכמובן לאחר שיפוי, פיצוי, הרחקת הדיירים ומתן דיור חלופי הולם או תגמול כספי נאות.

ג. גם מבנה, שיכון או יישוב, שאמנם הוקמו בדרך כשרה, אך נמצאו מכוערים להחריד בעיני 89 אחוז מהציבור (על פי סקר מיוחד) - יפוצצו על ידי הרשויות כאמור בסעיפים א', ב' דלעיל.

ד. הכחדת המפגע האסתטי תיעשה באמצעות פיצוץ מלא, עמוק ורחב-יריעה ולא בשום אמצעי אחר - כגון מכושים, פטישים, כפיות ובולדוזרים. זאת במגמה להחזיר עטרה ליושנה במלואה, בלי אפשרות להתמקחות והערמה, ומהר ככל האפשר. כעונש, יש לחייב את הארכיטקט להיות עד לפיצוץ (הצעה קיצונית יותר - לחייב את הנ"ל להימצא בתוך הבניין בשעת מעשה - דחינו על הסף).

ה. כל קבלן, יזם או קבוצת רכישה, המתעתדים לבנות מבנה כלשהו ובכך לגרוע נוף ומרחב מהציבור - יחויבו על פי חוק לפוצץ מבנה אחר שברשותם, וזאת כדי לקזז את האוויר והנוף שהפקיעו לעצמם בסיבוב יזמות קודם.

ו. אין לראות באמור לעיל המלצה ליוזמות פיצוץ פרטיות שאינן מורשות על פי דין.

איור: ערן וולקובסקי

4. הערות והמלצות בשולי הצעת החוק

אנו ערים לבעייתיות המסוימת שעלול חוק זה לעורר, כגון: מאיפה להתחיל? ומי יחליט? ואיזו ערובה יש לנו שקבלני ומאכערי הפיצוץ לא יהיו מושחתים כמו קבלני הבנייה? והאם אין חשש שתושטח המדינה כולה?

סוגיות אלה ואחרות ייפתרו באמצעות הקמת "ועדות פינוי-פיצוץ" עירוניות, מחוזיות וארציות, המורכבות מאנשי ציבור, משפטנים, אנשי מקצוע ואדריכלי נוף. הללו יתוו את התב"ע ("תתפוצצי, בועה עכורה") בכל רחבי הארץ.

אשר ליעדי הפיצוץ, היינו ממליצים לאמץ את הכלל "מהבולט - אל הנסתר", ולהתחיל בפיצוץ אותן מפלצות אשר אליבא-דכולי-עלמא (כפי שייקבע בסקר) מהוות מכה בבטן, קוץ בעין, ועלבון לאינטליגנציה: מתחם הולילנד בירושלים, כיכר אתרים בתל אביב, חומת המגדלים בחוף הכרמל, התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, בניין הבימה המחודש, בית ספר ליידי דיוויס וכו' - ורק אז לעבור לשיכוני רכבת וכיו"ב (טיפ: כקו מנחה התחלתי היינו מציעים למפוצצים להתחיל ברשימת הפרויקטים שתיכנן רם כרמי, אולי עם פטור לחצי מכל בניין שתיכנן עם אחותו, ואז לעבור אל אדריכלים אחרים).

אנו מפנים את תשומת הלב לסעיף ה' בהצעת החוק, שהוא מעין פרפראזה על חקיקה הקיימת בכמה רשויות מקומיות, המחייבת כל עוקר עץ לנטוע חדש במקומו. חיוב היזמים, הקבלנים וכו' להחזיר לאמא-מולדת את המרחב שגזלו בבנייה קודמת, כתנאי לכל בנייה חדשה - יבטיח שהארץ לא תיבלע כולה בהדרגה על ידי כרישי הנדל"ן, לבלי שוב וללא תקנה.

כן: ההפיכות של אי-ההפיכות חייבת להיות סיסמתנו, והיא-היא העומדת מאחורי הצעתנו.

ונסיים - כפי שפתחנו - בדבר שירה: "אל תפסע מעדנות אל אותו לילה טוב.../ התקומם, התקומם מול מותו של האור", כתב דילן תומס. ואנו אומרים: "אל תתנו לנדל"ניסט על ראשנו להפריש.../ התקוממו, התקוממו מול לועו של הכריש!"