מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

משה ארנס | זכות הציבור לא לדעת

ישראל היא מדינה במלחמה, מוקפת אויבים שאחדים מהם מאיימים למחוק אותה מעל פני האדמה. היא נמצאת בסכנה מתמדת. רוב אזרחיה מגויסים להגנתה - חלקם במשרה מלאה, חלקם רוב הזמן, והשאר חלק מהזמן. זה נשקה הסודי של ישראל, המוטיווציה והמסירות של אזרחיה, והוא המאפשר לה להתגבר על מכשולים.

הרבה מהביטחון שלנו תלוי בשמירה על מידע סודי הקשור לאסטרטגיה ולטקטיקה צבאיות, למערכות נשק ולתוכניות מבצעיות. זה מחיר הביטחון, כפי שלמדנו ב-62 שנות קיום המדינה.

רוב אזרחי ישראל נחשפו לכמה מסודותיה, בין בשירות הצבאי, בעבודה בתעשייה הביטחונית, או בעקבות מגע עם חומרים חסויים, והם מוכנים להגן על סודות אלה. לפעמים אף במחיר חייהם. החייל הצעיר אורי אילן, שנפל בשבי הסורים ב-1954, חשש שמא יסגיר תחת עינויים סודות שהופקדו בידיו; כדי למנוע זאת התאבד. כשגופתו הוחזרה לישראל נמצא עליה פתק: "לא בגדתי. התאבדתי".

למרבה המזל, רובנו איננו נאלצים להתמודד עם דילמות קשות כאלה כדי לשמור על הסודות שהופקדו בידינו. הורים שבניהם משרתים בצה"ל יודעים, שהם לא יגלו להם סודות שנחשפו לפניהם. האם אין לאמהות ולאבות זכות לדעת מה בניהם ובנותיהם עושים כשהם רחוקים מהבית? אך ההורים בישראל מבינים, שילדיהם שומרים על סודות שבהם תלוי ביטחון משפחותיהם וחבריהם.

ישראלי המחליט בימים אלה לחשוף מידע סודי יכול לעשות זאת בקלות. אין הוא צריך לנסוע ללונדון ולפנות לשגרירות ערבית. די בכך שיעלה את המידע לאינטרנט. גם השגת מידע היא קלה כיום. כמעט הכל מאוחסן על דיסקים קשיחים, והוצאת כמויות עצומות של מידע יכולה להיעשות בלחיצת כפתור. אף על פי שהושגה התקדמות רבה בהצפנת מידע סודי המאוחסן במחשבים, בסופו של דבר הרבה מאוד תלוי באנשים שיש להם נגישות למחשבים הללו.

יש לנו סיבות טובות לבטוח בצעירים שלנו המשרתים בצבא. אך כפי שנוכחנו לדעת באחרונה, מדי פעם צץ תפוח רקוב, העלול לסכן את הביטחון של רבים.

במקרה של ענת קם היתה הסכנה יכולה להימנע, לו היה העיתונאי שאליו העבירה את המידע הרב שגנבה ממחשבי צה"ל מבין שהוא מחזיק בידיו משהו העלול לסכן את ארצו, היה מדווח על קם לשלטונות ומחזיר את המידע למקום שאליו הוא שייך, לצה"ל.

אך עיתונאי "הארץ" אורי בלאו לא עשה כך. הוא שמר את המידע לעצמו והחל לפרסם בעיתונו חלקים ממנו. מעשהו זה קיבל אישור מ"הארץ" ומעיתונאים רבים, הטוענים כי חובתו של עיתונאי היא לפעול בשם "זכותו של הציבור לדעת" ולהביא לתשומת לב הציבור כל מידע שנקרה בדרכו, גם אם הוא עלול לפגוע בביטחון המדינה.

אין ספק שאנשים אלה יודעים, כי הרוב הגדול של הציבור אינו רוצה להתוודע למידע סודי שחשיפתו עלולה לסכן את המדינה. לכן הטענה שהם משרתים את האינטרס הציבורי היא לא יותר מהונאה. אלה גם מסתתרים מאחורי הטענה, שהצנזורה הרשתה לפרסם את המידע שמסרו לאישורה, ובה בעת מתלוננים על עצם קיומה של צנזורה.

האם ייתכן שאנשים אלה, "המגינים על האינטרס הציבורי", פשוט מחפשים דרכים לתקוף את ממשלת ישראל, גם אם בעשותם כך הם מספקים מידע לאויבי ישראל? האם ייתכן, כי לפעמים אהדתם נתונה לאויבי המדינה, והם פשוט מחפשים דרך להלום בישראל?




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים