השיח הציבורי בעניין פסיקת בג"ץ ביחס לכביש 443 - האמור להיפתח מחר לתנועה מבוקרת ומוגבלת של פלסטינים - מתמקד בביטול הצו האוסר תנועה פלסטינית. השיח זה מתעלם מתפקיד הכביש במימוש המדיניות הישראלית ביחס למרחב "עוטף ירושלים".

ניכר שמערכת הביטחון לא למדה דבר מעניין גדר הפרדה. על פי היערכותה למימוש פסק הדין באמצעות גדר ומעברים חדשים, בעלות עצומה, היא מאששת שוב את דו"ח ברודט. הדו"ח קבע בשעתו, כי "ההתנהלות של בניית הגדר היא דוגמה נוספת לחשיבה ולהתנהלות לקויה ובזבזנית... הצבא ראה עצמו קבלן משנה המקיים הוראות לבנות גדר". גם היום המערכת נשארת נאמנה למימוש התוכנית הפוליטית, אשר נשענת על שיקולים זרים לביטחון, ושמה ללעג את רוח בג"ץ והאופק המדיני.

הצורך הביטחוני שהולידו פיגועי הטרור נענה על ידי גדר הביטחון. הגדר נבנתה בסמוך לקו הירוק וכללה התנחלויות הסמוכות אליו. את כביש 443 לא ביקשה ישראל לאבטח במודל הביטחוני של יתר הכבישים בגדה, אלא ראתה בו אמצעי לקביעת גבולות הקבע של "מסדרון" ירושלים החדש. כל זאת, על ידי מארג ביטחוני שתכליתו הדרת הפלסטינים מהמרחב והכלת שטחים להתרחבות ההתנחלויות באזור, ובראשן גבעת זאב.

15 ק"מ מהגדר שנבנו בפאתי רמאללה ו-3 ק"מ ממנה מצפון לכביש 443, סיפחו אלפי דונם בבעלות פלסטינית לגבעת זאב, והותירו 5 ק"מ מהכביש ב"צד הישראלי". כדי להימנע מבידוק ביטחוני לעשרות אלפי כלי הרכב הישראליים המשתמשים בכביש, וכדי לחסוך את הקמת המעבר הנדרש על קו הגדר בבית חורון והרחבת המעברים בכניסות של 443 לישראל, בחרה ישראל למנוע פיסית - ואחר כך בצו - את השימוש של הפלסטינים בכביש.

האיסור חייב את מערכת הביטחון בבניית כבישים לפלסטינים. כך נבנו שניים במעבר מתחת ל-443 ואחד ממזרח לגבעת זאב, באורך כולל של 22 ק"מ, ונבנתה מנהרה שאורכה 1,400 מטר.

בג"ץ קבע עקרונית, כי לא ניתן לאיין את התכלית המקורית של הכביש, שעליה הצהירה מערכת הביטחון כשנימקה את החלטתה להפקיע את האדמות לסלילת הכביש בשנות ה-80 - חיבור הכפרים שלאורכו לביתונייא, הסמוכה לרמאללה. אך ההרשאה האופרטיבית למערכת הביטחון, שניתנה בפסק הדין, מרוקנת מתוכן את החלטתו לחדש את התנועה הפלסטינית ב-443 והופכת אותה לאות מתה מהבחינה המעשית.

בג"ץ איפשר, ומערכת הביטחון בחרה להישאר נאמנה לתכלית הפוליטית ולא לתכלית הפסיקה. במקום להוציא מהגדר את חמשת הק"מ של הכביש, היא המציאה את עשרות המיליונים לבנייה של שתי נקודות ביקורת חדשות בכניסות ל-443 ושל מעבר ליד מחנה "עופר" - הכל בשם הביטחון. מה, לדעת מערכת הביטחון, יניע את הפלסטינים להיכנס ל-443 כשהדבר כרוך בבידוק ביטחוני נוסף, שבסופו ממתין להם מחסום המונע את המשך נסיעתם לרמאללה?

ישראל כשלה גם בקוצר ראייה מדיני. בהסדר קבע, כביש 443 יידרש לתנועת ישראלים בהסדרים מיוחדים. במקום להפוך את פסיקת בג"ץ לפלטפורמה לעיצוב מציאות של תנועה משותפת, בחרה ישראל לטוות בנוסף לגדר הביטחון מערך נוסף, המבקש לתפוס הכל - אך סיכוייו גדולים יותר להשאירנו בלא כלום.