מתחילת השנה נכנסו לישראל 5,291 מסתננים דרך הגבול המצרי, רובם מאריתריאה וסודאן - מעט פחות ממספר העולים, שמגיעים לישראל על פי חוק השבות. כך עולה מדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפרטיו פורסמו ב"הארץ" אתמול. רובם המכריע של המסתננים, כ-80%, מוגדרים כמבקשי מקלט, שאינם בני גירוש בגלל החשש שנשקף לחייהם אם יוחזרו לארצות מוצאם.

המהגרים החדשים מאפריקה הצטרפו לכ-20 אלף מסתננים שכבר חיים בישראל (הנתונים המדויקים שנויים במחלוקת). הדו"ח הראה שההסתננות נמשכת בקצב מוגבר, יותר מכפליים מאשר בשנה שעברה. הנתונים מלמדים, שבישראל נוצרת קהילה חדשה של אפריקאים, שמעמדם החוקי מקנה להם זכויות מחיה ועבודה, חינוך ובריאות. כמבקשי מקלט, הזכאים להגנת נציבות הפליטים של האו"ם, הם ישהו בישראל תקופה ארוכה ואולי אף ישתקעו בה.

בנסיבות אלה, הממשלה ורשויות המדינה נדרשות להבין את המציאות החדשה ולהיערך בהתאם. עד כה נתפשה ההסתננות ממצרים כבעיה ביטחונית בעיקרה, וגם הפתרונות שהוצעו לה היו מהסוג הביטחוני: גידור הגבול הדרומי והגברת הפיקוח לאורכו. אך אלה היו מלים ריקות. הגדר לא הוקמה, כוחות הביטחון והמשטרה אינם מצליחים במניעת ההסתננות, וממילא, כל מענה עתידי לא יסייע למהגרים שנכנסו לישראל וחיים בעיקר בנגב.

ההגירה מאפריקה איננה בעיה ביטחונית, אלא חברתית. צמיחתה של קהילת מהגרים ענייה, בלי שירותים חברתיים הולמים, מגבירה את הסיכון למצוקה, פשיעה, אלימות, ניצול עובדים וסחר בבני אדם. דו"ח מרכז המחקר של הכנסת הזהיר מתופעות של חולי חברתי בקרב המהגרים החדשים, וזיהה מדיניות לא אחידה של משרדי הממשלה כלפיהם.

במקום להתעלם מגל המהגרים באמצעות תיוגם כ"מסתננים שאינם בני הרחקה", מחוץ לסטטיסטיקה של תושבי ישראל, הממשלה צריכה להבין את ממדי התופעה ולרכז מאמץ של הרשויות הרלוונטיות, כדי למנוע את צמיחתו של כיס מצוקה חדש בישראל. דחיקת העניין במורד סדר היום רק תחריף את הקשיים בעתיד.