יומיים בלבד ליוויתי את אביבה ונועם שליט בצעדה מביתם לירושלים, ומאז אינני מסוגלת להפסיק לחשוב עליהם בצער מר, ולאחל לשני האנשים הגאים והמאופקים האלה שבנם יוחזר אליהם במהרה. אלא שמאחורי גבם משתרך מסע. גם בו רבים, אמנם, האנשים הטובים, אך הוא בעייתי: עתיר תקציבים, מגובה ביועצים ממולחים שעבדו עם בכירי הפוליטיקאים - הוא מבטא תרעומת אחרת שחשוב להבינה.

"אנחנו רוצים שהמסע ייהפך למשט שלנו", אמרו המארגנים. מתברר, אם כן, שהם פיענחו את נקודת התורפה של ממשלת נתניהו-ברק - שבמקום לגבש מדיניות ולבצעה מגיבה לנזקים בתדמיתה - ומקווים שזו תפעל לטובתם. זה מה שהבינה ציפי לבני באופן עמום מיום הקמת הממשלה.

לבני חלמה שהממשלה תפיל את עצמה, ושקעה בשנת יופי עמוקה, הממסמסת את 28 המנדטים שהציבור הפקיד בידה. פעם אחת נשמע, אמנם, קולה לרגע קט, בעניין עמנואל, אבל החרדים הלוא תמיד שימשו קלף מעולה בקרב הקונסנסוס. עובדה, גם יאיר לפיד, שמנהל בינתיים את המדינה בערוץ 2 ובמכתבים נרגשים ליואב, ממשיך בדרכו של אביו בתחום זה בהצלחה.

לבני ולפיד מבטאים היטב את רחשי לבה של הקבוצה הצועדת מאחורי גבה של משפחת שליט. זוהי הבורגנות הישראלית החדשה: ציבור מאגף סוציו-אקונומי מוגדר, שבשנים האחרונות חש מנושל מהשפעתו הפוליטית ובתגובה פותח פה של אריה ומשמיע מיאו מפונק של מיוחסים; שמעדיף לכבס כל עמדה פוליטית באבקת רגש, ולהעמיד במרכז תמיד את הפרטי מול הציבורי; ששום דבר מתחלואי השלטון הזה - הקיפוח והגזענות, סרבנות השלום והדבקות בכוחנות מסוכנת, ההסתגרות מהעולם, המקארתיזם בחינוך ובהשכלה הגבוהה ועוד - לא יוציא אותו לרחובות. רק "הילד של כולנו".

אלה אותם אנשים שצעקו לפני עשור "מושחתים נמאסתם", בזו לפוליטיקה ונשאו עיניים כלות אל מטאורים תורנים ב"מרכז" פוליטי מעומעם, בכו בכיכר בגלל רצח רבין והזדרזו ללמוד יהדות עם המתנחלים, כי "כולנו עם אחד"; צעקו לאהוד ברק "רק לא ש"ס" ולא התכוונו לאלי ישי אלא למצביעיו, ונמלטו מהעבודה לקדימה כדי לא להיתפס, חלילה, בתמיכה בעמיר פרץ.

מי שמזהה היטב את הלוך הרוח של הבורגנות החדשה הוא, באופן טבעי, בנימין נתניהו. לא משפחת שליט מטרידה אותו, אלא הפסוודו-מחאה שמאחוריה. זו גונבת לו את הספין, מערבת רגשנות עם פטריוטיזם ואינטרסים עם מסרים מעורפלים, מציגה סקרים משלה הסותרים את סקריו, ודוחקת אותו ממגרשו הביתי, מגרש התדמיות.

המסע הזה הוא, אכן, מאבק על תדמיות, כי זה שדה הכוח היחיד שהבורגנים החדשים עדיין שולטים בו. איזה ציבור אחר יכול לגייס תרומות, יחצ"נים, יועצים, יצרני שלטים ובלונים, להרים הפקה מרשימה כל כך וליצור אווירה מתוקשרת - וכל זאת תוך טשטוש-מדעת של עמדות פוליטיות? איזה ציבור אחר היה יכול להעמיד פנים א-פוליטיות, כפועל בתוך איזו ישראליות עמומה, תוך קידום מחאה נגד הממשלה שכל מטרתה היא "תעשו מה שאנחנו אומרים"?

כי כמו לבני ומפלגתה, שמבלות במועדון הים התיכון בלי לשלם מחיר, וכמו מפלגת העבודה, המגבה יום-יום את הממשלה הרעה והמזיקה ביותר שהיתה לישראל - גם המחאה המסתתרת מאחורי גבם הצר של אביבה ונועם שליט רוצה פוליטיקה, אבל אחרת. לא שמאל ולא ימין. לא שונה כהוא זה מהמדיניות או מהכלכלה של נתניהו וליברמן. פשוט כזאת שתסדר להם בחזרה את מעמדם האבוד, ותחליש את המגזרים האחרים שמפריעים את מנוחתם.

אבל כמה אירוני - מי מצטרף אליהם אם לא יו"ר ש"ס אלי ישי, וח"כ מירי רגב, וראשי ערים מהימין? כולם קלטו שהפופוליזם הנבוב והמתוקשר של הבורגנות החדשה יקדם גם את תדמיתם. וזוהי גם ההוכחה לכך שש"ס וישראל ביתנו והליכוד הבינו שהבורגנות החדשה, כמותם ממש, איננה אלא עוד מגזר הדואג לענייניו.