בשנתיים האחרונות הוזמנתי להשתתף בכנסי האגודה האנתרופולוגית האמריקאית, בפורומים העוסקים בקונפליקט הישראלי-הפלסטיני. הסכמתי למלא את התפקיד כפוי הטובה לא כנציגם של שרי החינוך הישראלים, לא כנציג הימין ולא כנציג השמאל. הופעתי בפני ציבור אקדמי שאינו מצטיין באהדה למדיניות ישראל, והנוטה לתמוך בפלסטינים - מתוך אמונה שהאמת והצדק אינם מצויים כולם רק בצד אחד. ניסיתי למקם את הסכסוך הנורא שלנו בין שתי אמיתות, בין שתי תביעות עם היסטוריה סותרת של עובדות ושל כאב, בין שתי תנועות לאומיות שאיבדו את אמות המידה, במטרה להגיע להסדר שאין בו צדק מוחלט לאף צד.

ואולם, אינני מתכוון לקבל הזמנה מעין זו פעם נוספת. בשנה האחרונה איבדתי כל אמונה בכך שאני דובר אמת במציאות ההתנהגות האובדנית של ממשלת ישראל הנוכחית. הכרזתו האחרונה של שר החינוך, שלפיה הוא יטפל במרצים המגנים את ישראל ותומכים בהחרמת האוניברסיטאות, מעידה על מעמקי התהום שאליה מובילה אותנו הממשלה שבה הוא משרת.

אני נוטה להאמין, שלא ירחק היום והמוסדות האקדמיים בישראל יוחרמו על אפם וחמתם של שר החינוך ושאר אלופי הפטריוטיזם הישראלי. והם יוחרמו לא בגלל קומץ הפרופסורים מישראל המציעים זאת בראש חוצות. הם יוחרמו משום שישראל מצויה תחת זכוכית מגדלת עולמית, שאולי מפלה אותה בהשוואה למדינות אחרות שנוהגות שלא בצדק, ואף ביתר אלימות, ביחסן למיעוטים ולשכנים. לטוב ולרע, לישראל אין את הפריווילגיה של רוסיה או סין שאינן זקוקות לתמיכת אירופה וארה"ב. ותחת זכוכית מגדלת זו מתגלה אווילותם של מנהיגי ישראל בכל חולשתה.

הכרזתו של שר החינוך מעידה על ההסתגרות ההולכת וגוברת של ממשלת ישראל בבונקר האשליות, והתרחקותה משיקולים של תובנה היסטורית, פוליטית וחברתית. הודעתו הולמת מדינות חשוכות שאיבדו קשר עם העולם סביבן, כמו איראן ומדינות טוטליטריות אחרות. האקדמיה הישראלית ממילא מאבדת את מעמדה הבינלאומי. מיטב הסטודנטים, תקוות הדור הצעיר באקדמיה, מעדיפים להישאר בחו"ל.

כבר בשנות ה-80, עת חקרתי את "היורדים" בארה"ב, הסקתי שרובם הגדול לא יחזרו לארץ. ספרי לא תורגם לעברית מכיוון שהיה אז מנוגד לעמדה האידיאולוגית השלטת. לשיטתו של סער ושאר חברי הממשלה ההזויה שלנו, עדיף להתחפר ולהאמין שהעולם כולו נגדנו ואנחנו צודקים למהדרין.

נשארנו אטומים לעובדות מנקרות עיניים: מבצע "עופרת יצוקה" לא החזיר את גלעד שליט, לא הפיל את ממשלת החמאס, זרע הרס בעזה, דירדר את מעמדנו בעולם ולא עזרה לנו צעקתנו הפאתטית נגד דו"ח גולדסטון. עצירת המשט האומללה רק הציבה שוב את העולם נגדנו - ולבסוף פתחנו את המעברים.

יוזמותיו האחרונות של סער יסייעו בעיקר לדרבן את בריחת המוחות ואת החרמת האוניברסיטאות המצפה לנו בסוף הדרך. הייאוש שבו נתון סקטור חשוב של החברה הישראלית, ובכללו האקדמיה, צריך להוביל את שר החינוך לחשיבה מחודשת שאינה מסתמכת על חבורה מתלהמת נוסח "אם תרצו". זכורה קריאתו הנרגשת של יצחק בן-אהרן, "עוז לתמורה בטרם פורענות". אין צורך לנטרל מרצים "בוגדים", הפורענות כבר כאן.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה