מרתון ההצבעות על 60 הצעות החוק שהונחו על שולחן הכנסת בערב האחרון של מושב הקיץ משקף היטב את אופי הכנסת ה-18: פופוליסטי, מתלהם, משולל אחריות ממלכתית ורווי גזענות.

2,500 הצעות חוק הגישו חברי הכנסת הנוכחית. מיעוטן יגיעו להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, וכל תכליתן, כך נראה, לעורר סערה תקשורתית ומחלוקת ציבורית מזיקה. אחדות - כמו האיסור על קיום יחסי מין מתחת לגיל 16 - נראות כפעלול תקשורת חלול ומיותר. אחרות - כמו הצעת חוק "ועדות קבלה ביישובים קהילתיים", שעברה בקריאה ראשונה שלשום - מטילות צל אפל.

הצעה זו היא דוגמה אופיינית לשיתוף פעולה מדאיג בין ח"כים מקדימה, האיחוד הלאומי, ישראל ביתנו והליכוד. שיתוף פעולה זה בולט במיוחד על רקע שתיקת האופוזיציה ומצטייר כהתגייסות פטריוטיות לכאורה, ולמעשה אתנוקרטית וגזענית. בסעיף הקובע כי "הוועדה לא תסרב לקבל מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום, או מוגבלות" מתחכמת ההצעה לציית לכאורה לפסיקת קעדאן של בג"ץ, ובסעיף אחר היא מתחכמת לעקוף אותה, בנימוק המתעתע של "חוסר התאמה של המועמד למרקם התרבותי-חברתי של היישוב".

הזלזול הבוטה בחוקי היסוד ובזכויות האדם והאזרח עובר כתפר גס בכל הצעות החוק האחרונות. חוקי הנאמנות, שיזם דוד רותם מישראל ביתנו ומטרתם לשלול אזרחות של מי שאינו "נאמן למולדת"; ההצעה לשלול את המעמד החוקי של התנועה האיסלאמית, שהוביל אופיר אקוניס מהליכוד; החקיקה שנועדה למנוע תמיכה בקולנוענים "לא פטריוטיים", שהובילו מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי ורונית תירוש מקדימה; חוק הגיור, חוק הנכבה - כל אלה ורבים כמותם מלעיגים על עקרונות השוויון והחופש המוצהרים במגילת העצמאות של מדינת ישראל.

מעולם לא היתה כנסת, שבתירוץ של "שמירה על ביטחון המדינה" הגישה הצעות חוק רבות כל כך שיצרו העדפה גלויה של יהודים על ערבים בכל תחומי החיים. גם התנהגות חברי הכנסת פסולה. במיוחד ראויים לגינוי אלה שהתנפלו בגידופים על ח"כים ערבים ואיימו עליהם בסילוק מהכנסת ואלה ששיתפו פעולה עם ההסתה הגזענית ועם הדיונים ההזויים בוועדות (על השתתפות הראל סקעת בארוויזיון). אך מאכזבים ומקוממים מכולם הם נציגי קדימה והעבודה, שדיברו גבוהה גבוהה על ערכיהם, אך ברגע האמת חמקו מהצבעה והניחו לקיצונים להכתים את ספר החוקים. שלילת הזכויות מחנין זועבי היתה שיאו של התהליך המביש הזה.

הח"כים במעשיהם, כמו בדיבוריהם, מקעקעים את ערכי היסוד של הדמוקרטיה, משתמשים באופן ציני וזול בכלים הפרלמנטריים, גוררים את החברה הישראלית לסכסוכים מגזריים ולבדלנות מן העולם, פוגעים באמינות בית המחוקקים ומערערים את החברה. כך תיזכר אפוא הכנסת ה-18: רדודה, הרסנית ורעה.