אין זה מפתיע, שהדיון בממשלה בעניין מדיניות ההגירה התמקד לא בהצעה עצמה, שביקשה לראשונה לגבש מדיניות הגירה כוללת, אלא בטיב הצהרת הנאמנות של המבקשים להתאזרח. צוות השרים בראשותו של שר המשפטים יעקב נאמן הציע, כי הנוסח יכלול הצהרת נאמנות למדינת ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית". מכיוון שמי שהדרישה הזאת תחול עליהם הם, ברוב המקרים, מהגרים מן השטחים או ממדינות ערב המבקשים להינשא לאזרחים ערבים - ברור שהעניין רגיש.

לביקורת על ההצעה שני מישורים: ראשית, האם יש לדרוש מהמועמדים להתאזרחות הצהרה בעלת תוכן מהותי מעבר להצהרה כללית בדבר נאמנות לחוקי ישראל; ואם כן - האם הנוסח המוצע מוצדק.

במאמר המערכת שלו ("מספיקה נאמנות למדינה", 18.7) טען "הארץ", כי די בהצהרה כללית וכל פירוט תוכני נוסף אינו מוצדק. נשמע די הגיוני, אבל השאלה היא מה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות: אולי ניתן ללמוד מהן משהו?

מתברר כי דווקא מדינות דמוקרטיות הפתוחות להגירה מחייבות את המועמדים להתאזרחות בהצהרות המתייחסות לתכנים הערכיים והפוליטיים, הנתפשים כמרכזיים להשקפת עולמן.

בנורווגיה הנוסח הוא: "אני מתחייב לשמור נאמנות לארצי נורווגיה ולחברה הנורווגית ומקבל על עצמי את הדמוקרטיה, זכויות האדם ואת חוקי המדינה"; בבריטניה: "אתן את נאמנותי לממלכה המאוחדת, אכבד את זכויותיה וחירויותיה, אתמוך בערכיה הדמוקרטיים..."; באוסטרליה: "אני מצהיר על נאמנותי לאוסטרליה ולעמה, אני שותף לאמונותיהם הדמוקרטיות ומכבד את זכויותיהם וחירויותיהם..."; בדרום אפריקה: "אהיה נאמן לחוקת דרום אפריקה ולחוקיה ואקדם את האידיאלים והעקרונות המגולמים בהם";

בהצהרת הנאמנות האמריקאית ניתן למצוא הדים להצדקת המשטר הרפבוליקאי, שצמח מן המרידה במלוכה הבריטית: "אני מצהיר בשבועה, כי אני מתנתק מכל נאמנות לכל נסיך, שליט, מדינה או ריבון זרים... אתמוך בחוקה ובחוקים של ארה"ב ואגן עליהם מכל אויב... אשא נשק מטעמה... אבצע כל תפקיד בעל חשיבות לאומית מטעם הרשויות האזרחיות". אלה ניסוחים מרחיקי לכת, שכן הם איפשרו לשלול את אזרחותם של מהגרים שסירבו לשרת בצבא או נתפשו כחברים באגודות שמטרותיהן סותרות את החוקה (נאצים, קומוניסטים וכו').

די בדוגמאות אלה כדי להראות, כי דווקא במדינות דמוקרטיות נוהגים לחייב את המתאזרח לקבל את עקרונותיה האידיאיים של המדינה שעם אזרחיה הוא מבקש להימנות.

נותרת בעינה השאלה אם הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" הוא הנוסח הנכון. השר דן מרידור חש, כי בנוסח הזה יש משום התגרות מיותרת באזרחי ישראל הערבים - והוא צודק. ב"מתווה למדיניות הגירה לישראל" מטעם מרכז מציל"ה - שהייתי שותף לעריכתו ביחד עם אמנון רובינשטיין, רות גביזון וליאב אורגד - הצענו נוסח המחייב לקבל את "הלגיטימיות של מדינת ישראל" - מכיוון שזה בדיוק מה שאויבי ישראל מבקשים לשלול. זאת ועוד, מי שיתנגד לנוסח זה (ויש גורמים קיצוניים כאלה בקרב ערביי ישראל) יוכיח בכך, כי לא זכויות האזרח עומדות לנגד עיניו אלא שלילת הלגיטימיות של ישראל.

הדרישה להצהרת נאמנות בעלת תכנים מהותיים היא אפוא מקובלת ומוצדקת, אך עדיין לא מאוחר לבחור בנוסח שהוא גם מהותי יותר וגם פחות פתוח לביקורת.