סירובו של מחמוד עבאס להיעתר לתביעתו של בנימין נתניהו, ולהכיר במדינת ישראל כבמדינה יהודית לפני המשא ומתן והחתימה על הסדר קבע - נתפשת בעיני רוב הציבור היהודי כעדות לאג'נדה סמויה, שביסודה "תורת השלבים" והשאיפה לחסל את ישראל כמדינה ציונית.

אלא שרבים מהסוברים כך עיוורים לתהליך שבו, בחסות התביעה ל"מדינה יהודית", הולכת ומתפתחת כאן מדינה הזרה לחזון הציוני של "האבות המייסדים" והמובילה לאובדנו. לפיכך, בטרם יבקש זאת מהפלסטינים - מן הראוי שהציבור הישראלי יבהיר לעצמו תחילה באיזו מדינה יהודית הוא חפץ, יתבע מראש הממשלה לפעול כדי לעצבה על פי תפישתו ויהיה נכון לשלם "מחיר כואב" בעבורה.

עלינו להכריע אם המניע הציוני העיקרי להקמתה של ישראל, ותכלית הקמתה, הם הצורך ביצירת מקלט בטוח לעם היהודי (שכדי לממשו היה הרצל מוכן להסתפק בריבונות בחבל ארץ כלשהו), או שמא "התנחלנו... משום שנצטווינו לרשת את הארץ" כמשנתם של חסידי הרב קוק.

הציונות ההיסטורית ראתה במדינה כלי מודרני להבטחת קיומו של העם היהודי באמצעות קיבוץ גלויות ובניית חברה הנהנית מריבונות, מרוב יהודי, מביטחון לאומי ומחוסן כלכלי וחברתי. אלה חשובים יותר מטריטוריה היסטורית, ועל כן בגבולותיה של המדינה המוקמת על פי החזון הזה אין כל קדושה דתית.

כדי להשיג את מטרות הציונות, למוסדותיה הנבחרים יש לגיטימציה וסמכות לוותר על חבלי מולדת בדיוק כפי שעשו בן גוריון, בגין, רבין ושרון. לעומתם, ראשי "גוש אמונים" לדורותיו סבורים שקיבוץ הגלויות, תקומת המדינה וביטחונה אינם אלא נדבכים ראשונים בתהליך הגאולה של עם ישראל, שהשלמתו מחייבת את כיבוש הארץ כולה. בעיניהם, לכנסת ולממשלה אין לגיטימציה לוותר על מה שהובטח מפי הגבורה. באחרונה אף התבשרנו, כי הארץ היא "האשה" שחובה לאחוז בכולה גם במחיר ויתור על המדינה היהודית, שאיננה יותר מ"העוזרת" הזמנית.

הישראלים צריכים להחליט אם הם חפצים במדינה שהיא חלק ממשפחת העמים, המכירה במשפט הבינלאומי ובהחלטות הקהילה הבינלאומית, או במדינה שבה "הזכות ההיסטורית" של העם היהודי גוברת על כל זכות אחרת - כולל זכויות אדם, אזרח וקהילה - ומספקת לגיטימציה לשליטה בעם הפלסטיני, לנישולו ולאפלייתו.

כלומר, האם אנו מעוניינים במדינה המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום והמקיימת שוויון זכויות חברתי ומדיני, או במדינה שבה, כדברי הרב גורן, שום חוק, לאומי או בינלאומי, אינו יכול לפגוע בבעלות ובזכויות הקניין שיש ליהודים, מכוח דין תורה, על ארץ ישראל כולה. המשמעות המעשית של שאלה זו היא האם על ישראל לבקש שלום ולרודפו, או לאמץ את העמדה הגורסת, כי החתירה לשלום פוגעת בביטחון ועלינו דווקא "להוריש את הארץ מיושביה".

ציונות משמעה מדינה דמוקרטית של העם היהודי, שבה יש לו רוב ולצדו חי מיעוט ערבי שווה זכויות. פירושה מדינה שהיא חלק ממשפחת העמים. כדי להשיג את התנאים למימוש כל מטרות הציונות עלינו לוותר על 22% מא"י. לעומת זאת, חזון המדינה של הימין אינו אלא "תורת שלבים" לחיסולו של החזון הציוני, בקדשו את האדמה על פני החיים, בהטילו כתם שחור על הציונות ובהופכו את ישראל למדינה "מצורעת".